story from Ofek

Ofek

...

back to work after a very nice time on the 1st May vacation.

i will tell you a bit about it...

Well, The first  day we spent in here,Tang Xia, mainly in walking around and introducing Nurit to the restaurants i know.

We went of course to the massage, which was very funny since the girls can do tricks and you find yourself in an impossible situation. (like she lifts you with her feet, while you lying on your back-like "aviron" but up side down...)- was great massage...went to the very loud music disco and back to sleep.

Also sit on the main center watching the spontaneous dancing and enjoying the evening's relatively coolness (after boiling during day time).

Because we were late in buying tickets and this holiday is more or less all China is on the roads so we had 2 more days to spent in the area.

We went to Shenzhen which is a very modern full with shiny hotels and gloomy buggers,it was interesting to see the contrast.however we took the subway (i like subways...) to the "window of the world" which is a huge (!!!) park of miniature world famous sites. so we climbed Eiffel tower walk around the statue of liberty Taj Mahal visited the pyramids and got soaking wet while taking a boat in the Grand canyon. well, it aint easy to see the world (god, they didnt miss a thing...) in one (exausting) day...

The day after we finally managed to take a bus to Guangzhou. visited the lively traditional medicine market with variety of herbs worms,snakes and monkey's head.All good for health. headed to the main road which was a human traffic jam, really an incredible mass of people reminds me that i am in the over populated China...so to relax a little we took a walk on the very nice coast line and to Shamian Dao which was the foreign area in the 19th centuries and even on 1st May keeps the quiet and lazy atmosphere. it was a relief- the Chinese ignores the most beautiful place in the city and prefer go shopping. (China is maybe the most capitalist country these days...).

So just before the night train we had the chance to take the subway (i like subways) to the train station and catched our place on  the sleeper car.

19 hours ride ended eventually and we reached Kaili, esat of Guizhou province which is very agricultural non developed area what makes it good for travelling in this time...besides is the home of many minority groups.

The ride btw was nice- the views were great,seeing the hard workers planting rice, and chatting with the new friends. one was a law student and he invited us for dinner with his local friends...so we agreed.

So we all met in the local restaurant for a lamb stew and had to suffer the pressure to drink the local spirit (was kind of lemonchielo which is ok in the beginning), we tried not to get to pissed- some of us succeeded and some not (you better not loose too many times in their drinking games)-well, our dear lawyer threw up all the lamb. (poor bastard).

The day after we were ready for the minority village. headed to the largest Miao village in China., greatly situated surrounded with green mountains. our friends came with us but after lunch (again needed to suffer drinking the local rice wine-this time was disgusting from the start) they went back and we stayed for the night.great local dishes dinner and went to a dancing "cultural show" starring our hotel owners. (2 charming women).

on the morning we said goodbye and back to base camp kaili. searching Kaili was not more than a Chinese wanna be western town, but saw a strange gathering we turned to see what is happening...and I saw a shocking sight- a mother with a monkey boy- well, it half boy half monkey-something so bizarre! such an ugly  monkey behaved child. of course she wanted money for her gifted son...

the sun rises again and we went north to a place we heard should be a festival...pass through a village with interesting market and got to this cave temple site- where the festival was held. It was like Woodstock, maybe around 20-30 thousand people gathering, eating dogs meat (the dog is a special meet and mostly eaten on special occasions). we were the only westerners around so we were a main attraction as well. Nurit took the locals pictures and thy were very happily cooperated.

minutes before left the balagan we met an "English teacher" who didnt understand a word but sum it up saying "we mist say goodbye now" and he went to his way.(it make a good answer how come the kids doesn't know a word in English out of "what is your name?").

spent the last night having the best potatoes ever and good sleep before was the time "to say goodbye' to Nura, go to Zhen Yuan to catch the train back home... Zhen Yuan was quite nice place with nice river and carst mountains. around. again on the way i saw 2 kids with white stripes on their head (white-symbolise death) asking money...the picture of their mothers body is shown attached with the death docs...2 little kids alone...-hard).

The train ride was hard as well. 21 hours hard seat train (no sleepers were available). on the middle of the night i felt someone touches my leg look down and saw a woman sleeping underneath my chair...was very crowded journey but like every bad thing it ended eventually...and got to the heat of guangzhou...very tired went of train and asked where is the bus to Tang Xia. the police men gave me the bus number but it seems wrong, i asked the driver about TangXia Tian He station and he said yes...just to make sure i asked again about Dongguan county and he said-yes. i asked for the price and it seemed suspiciously cheap...after 10 min rides i went down the bus 9good move) and went back to the bus station to discover that the bus i was on was a bus to Tangxia Tian he station Donguo area- but all in Guangzhou!!!! 9while i need a different place 2 hours from guangzhou...

It teaches me that even when you got some Chinese its never enough...

However i finally made it home, to my bed and DVD...back to reality, back to work...

...

Ofek.

 אסף

ערב נעים
מזה זמן לא פורסם סיפור רכבת, הסיפור שיתואר להלן אמנם לא התרחש בסין, אלא בהודו המופלאה- אך עדיין מדובר בסיפור נחמד וחוצמזה רום(ז'ום) אישר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עוד בילדות אהבתי נסיעות ארוכות ברכבת יחד עם סבא וסבתא (תל אביב -חיפה, כמעט שעתיים!!!), כך שמאוד שמחתי והתרגשתי לקראת הנסיעה הראשונה שלי ברכבת ההודית, אחר צהריים חם ולח עליתי לרכבת בקוצ'ין אשר בקראלה ל-35 שעות נסיעה בסופם אנחת בראג'סטאן.
כמובן שרכשתי כרטיס ל-"סקנד קלאס סליפר ", וכך מצאתי עצמי בקרון יחד משפחה מקומית חביבה ועוד מספר אנשים שונים.
לאחר שיחה מנומסת וארוחת ערב דשנה פנינו לישון.
הלילה עבר סה"כ בנעימים, ומוקדם בבוקר התעוררתי לקול זעקות המלצר  צ'אי גראם!! צ'אי גראם!!!
חברי לקרון היו כבר ערים והזמינו אותי לפתוח את הבוקר עם צ'אי מהביל...
הסיפור בעצם מתחיל כשפתחתי את התיק להוציא את מברשת השיניים -ונחרדתי לגלות שעדשת ה-70-300 מ"מ שלי נעלמה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כולי בפאניקה תרתי בטירוף חושים אחר העדשה,הפכתי את התיקים שלי עשרות פעמים סרקתי את כל הקרון, ועדשה,-אין.
שביזות קשה אפפה אותי, אפילו ניחוח הבידיז לא שיפר מצב רוחי.. עד ש
לפתע נכנסו מספר שוטרים חמורי סבר לקרון והורו לכולם
לפתוח את התיקים,- חיפוש שגרתי אחר סמים...
תיק אחר תיק נבדק בדקדקנות ע"י השוטרים ההודים שבורא עולם יברכם, והנה להפתעתי , תדהמתי, מתיקו של שכני החביב,(לכאורה), מבצבצת עדשתי היקרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הסתכלתי על העדשה , הסתכלתי עליו , עליו, על העדשה , עליו -, על העדשה-
חיוך מטופש ומתנצל התפשט על פניו בעוד אני שולף את העדשה ממעמקי תיקו מלטף אותה ברכות ומבטיח לה שלעלום לא אעזוב אותה שוב

 פילי (fiLi)

חזרתי לפני שבועיים בערך מטייוואן, ואני כבר מתגעגע. אז כשלין הציעה לכתוב סיפורי טיוואן, ישר התחלתי לכתוב.

ראש השנה הסיני בטייפה הוא קצת משעמם. זה לא כמו הונג-קונג, אין יותר מדי מסיבות עם דרקונים קופצים - הכל סגור ואין אנשים ברחובות. כל המשפחות הטיוואניות נאספות בבתים לזמן איכות עם המשפחה לכמה ימים.

אחרי נסיעה של כשעה אל מחוץ לטייפה, אנחנו מגיעים לביתה של המשפחה הטייואנית שהזמינה אותי להתארח אצלהם לראש השנה הסיני. הבית, כמו הרבה בתים אחרים באזור, לא מאוכלס במהלך השנה ומשמש בעיקר לשבוע שסביב ראש השנה לטובת ההתכנסות המשפחתית. הבית היה גדול, מאוד גדול, שלוש קומות, עם מרפסות ענק והרבה מרחב. בשתי הקומות הראשונות יש את המטבח הפתוח, החדר אוכל, סלון וחדרי שינה כשכל הקומה העליונה היתה מוקדשת למקדש בודהיסטי/טאואיסטי עם הרבה אלים 'סיניים' ותמונות של כל הדורות הקודמים. לפני כל ארוחה, היינו לוקחים את כל האוכל למעלה שתי קומות, מניחים לפני ה"מזבח", שורפים קצת כסף בשביל שנהיה עשירים ב"חיים שאחרי", מדליקים קטורת ואז אב הבית היה מבקש רשות מהאבות לגשת לארוחה. יש מעיין שפתיים שכאלה, שני ירחים המופנים אחד אל השני, שמשמשים לאינטראקציה עם האלים. כשזורקים אותם על הריצפה והם נוחתים בצורה מסוימת זה אומר שהאבות מסכימים לבקשתך, צורה אחרת אומרת שהם לא. כשהם לא מסכימים, זה לא אומר שזה סוף העניין, אלא שפשוט צריך לנסות שוב. בדרך כלל, לאב המשפחה - הסבא - האבות היו מסכימים מאוד מהר, אבל איך שהוא כשהבן ניסה לבקשתו של אביו להמשיך את המסורת על ידי זריקת ה"שפתיים" זה היה תמיד יוצא שהם לא מסכימים. היתה ארוחה אחת שעמדנו שם כ10 דקות והשתעשענו מזה שזה תמיד נופל על "לא".

בשביל להפחיד את הרוחות הרעות, אב המשפחה היה לוקח זיקוקים גדולים ומפחידים ותוקע אותם בקצה של מוט, מדליק את הפתיל ומרחיק את זה מיד. הבית, שנמצא בעמק פסטורלי ליד נהר בין הרים, הוא -ה-מקום האופטילי ליצירת אפקט ההפחדה והזיקוקין שהודלקו עם ההדים שחזרו מכל הכיוונים ממש הרעידו את הבית. זה מאוד כיף כשכולם מסתכלים, כחלק מהטקס שלפני הארוחה, אבל אב המשפחה המשיך והדליק את הזיקוקים גם בשעות מאוד מוזרות וביום למחרת התעוררתי ב5 בבוקר ממה שחשבתי שהיתה מכונית תופת מתחת למיטה שלי אבל בסוף הסתבר שהיה רק הזיקוקים של הסבא.

הארוחה היתה כמיטב המסורת הטיוואנית, עם הרבה מאוד תבשילים מכל מיני סוגים. שמים את הכל על השולחן הגדול עם העיגול המסתובב באמצע וכולם אוכלים מכולם. אחרי כל ההרמות כוסית איתי, כשנגשתי להתחיל לאכול, אמרו לי שמכיוון שהם שמעו שהיתה לי בעיה עם הסטייקים הדקים בטיוואן, אז הם הכינו לי הפתעה בצורת סטייק ענקי - הראשון שהם הכינו בחיים שלהם, וכנראה גם הפעם הראשונה שהם שולפים סכין ומזלג בשולחן. אני קולט די מהר, לפי כל החיוכים והקריצות מסביב שזו לא הסיבה היחידה ושזה קשור וגם לבדיחה פנימית שלהם איתי שתרגום השם שלי פיילי לסינית זה "סטייק". היה קצת מביך, אבל מאוד מרגש, ולבחור גדול כמוני לא היתה בעיה גם לגמור את הסטייק וגם לאכול מאין ספור המנות המדהימות שהיו שם - חלק מהדברים די מפחידים. כל ביס והמהום של הנאה שלי העלה אצל האימא והסבתא חיוכים גדולים ומאושרים של "ידענו שתאהב את זה".

עם בטן מלאה ואחרי ערב של זיקוקים, קריוקי סינית/אנגלית וכמה סרטים, כשהם עוד משחקים מה-ג'ונגנ וקלפים עד אור הבוקר, חיממו לי את השמיכה הקפואה והלכתי לישון כמו שרוב הטיוואנים ישנים - בסגנון יפני קשיח, על רצפת העץ.

חוויה שאני לא אשכח בחיים...

  רום

אחר כך בערב זה גורם לך לחשוב פעמיים על ה"בייבי מק-יאק" ש-lisha מגישה הא ?

בכל מקרה, מכיון שאני המתמודד היחיד בסיפורי הרכבות, אז הנה עוד סיפור.

הפעם הסיפור מתחיל ב-XIAN.  אחרי שניסיתי נואשות להשיג מקום בקרון שינה לבייג'ינג ולא הצלחתי החלטתי לעלות בישיבה (זה קרה [u]לפני[/u] הנסיעה לקונמינג שמתוארת למעלה).
קניתי כרטיס לרכבת לילה, מבסוט מעצמי שהצלחתי בכלל לתקשר בסינית עם המוכרת. משהו נראה מוזר בכרטיס - לא היה עליו מספר של כיסא. שם הרכבת היה, אבל כסא לא. בירור קצר - קניתי כרטיס לרכבת הנכונה, אבל מכיון שנגמרו הכסאות הכרטיס בעמידה... נהדר. 18 שעות.
מטיילים שפגשתי שכנעו אותי שזה בסדר ותמיד אחרי שעה שעתיים מוצאים מקום. רק ששוב, היה מדובר בחופשת הקיץ....
אז עליתי לרכבת, שכמובן הגיעה מפוצצת. וכזכור - אני עם תרמיל גדול, תרמיל קטן, וגיטרה...
איכשהוא תפסתי מקום במעבר בין הקרון אוכל לאחד הקרונות. ישבתי על הרצפה יחד עם אבא ובת מ-lanzou שלמרות כל המאמצים לא הצלחתי להבין למה הם נוסעים לבייג'ינג.
מתברר שתפסתי מקום נהדר. כל 2 דקות יוצאת עגלת אוכל וצריך לעמוד ולהזיז את התיקים. בסוף הסתדרנו, שאני והאבא יושבים על התרמיל שלי, הגיטרה תקועה איפשהוא בצד, והבת שלו יושבת על הרצפה (מה פתאום רצפה? ברכבת לא יושבים על הרצפה אלא על עיתון שעל הרצפה). עד הלילה שיחקנו Asshole בקלפים ואז הגיעה שעת ארוחת הלילה. פעם ראשונה באמת שהתוודעתי למזון הרכבות הסיני. האבא שלידי הוציא שקית עם איזה עשר ביצים קשות ופשוט אכל אותן אחת אחת... לא עזרו התחנונים שלי וגם אני נאלצתי לאכול חצי ביצה.
ואז - מנסים לישון. על הרצפה בישיבה עקומה שכל כמה דקות צריכים לקום שהעגלות יעברו... לא אפשרי. באיזהשהוא שלב כנראה נרדמתי כי אני זוכר את עצמי מתעורר שמעלי נמצא הכרטיסן במבט עצבני שהוא מסמן לי עם האצבע "לא" וממלמל הרבה lawei lawei. הבחורה שישבה על העיתון אמרה לי "או קיי או קיי" וסימנה לי ללכת איתו. טוב, קמתי, והלכתי. אז הוא תפס את התרמיל שלי וסימן על הגיטרה לבדוק אם היא גם שלי. אני כבר הבנתי - זהו, הולכים לזרוק אותי מהרכבת, נגמר. לקחתי את הגיטרה והלכתי אחריו לקרון אוכל. המסעדה נסגרה וכל צוות הרכבת רקד שם.... דמיינו לעצמכם איזה רגע הזוי: אמצע הלילה ברכבת סינית בדיוק התעוררתי ודוחפים אותי לקרון מלא סינים רוקדים. כשכבר הייתי משוכנע שאני עדייו יישן הוא סימן לי איזה ספסל פנוי ואמר לי "אוקיי אוקיי". אני פירשתי את זה כ-"תרגיש חופשי לישון פה על הספסל ואנחנו לא נפריע לך".  התכווצתי על הספסל מנסה למשוך כמה שפחות תשומת לב ואז התיישב מולי שוטר. ידעתי שזה ייגמר בזה שיזרקו אותי מהרכבת. השוטר שאל אותי ni cong na li ? עניתי yiselie ובחיים לא ראיתי מישהו כל כך מבסוט. תוך כדי שהוא מסמן לי בתנועות של "שמן שמן" הוא אומר לי-  "ha... yiselie... hao hao, alik shalon big big". הא? מה ? אה... אריק שרון שמן... טוב. כן כן, דיברנו קצת בעזרת השיחון (אתה שוטר? סין מאוד טוב. אוכל טעים. בלה בלה בלה) וכמובן חצי מצוות הרכבת הצטרף אלינו לשיחה... נהדר. ככה עברו השעות הקטנות של הלילה עד הזריחה, כשאני מראה להם תמונות שלי שצברתי עד אז. מישהו גם הציע שנפתח את הגיטרה אבל התחמקתי בטוענה שהיא "bu hao". התקווה שלי לקבל על הבוקר איזה כוס קפה וקוראסון (או לפחות תה ירוק ואיזה באוזי) התפוגגה כשהתקרבנו לבייג'ינג והצוות החזיר את החולצות למכנסיים וחזר לצעוק על אנשים שיושבים לא במקומות שלהם.
אז ככה הנסיעה עברה. לישון כמובן לא ישנתי (אבל הכרתי 'חברים חדשים') והיה עוד ערב הזוי. לפחות נתנחם בעובדה שאין דבר יותר נהדר מלהגיע בבוקר לבייג'ינג.

ואני רק רוצה לציין שמעבר לשתי הנסיעות האחרונות שתוארו פה, יתר הנסיעות היו נהדרות כי אין על הרכבות בסין (כשיש לך מקום בקרון שינה).