！你们好
。这个故事是一个让我很感动的。是我的朋友用中文写了
？我觉得有的人看不懂。所以问她：可不可以翻译
！她笑着回答：当然可以
。那这儿是她的故事和译文
前几天，我的一个非常好的朋友请我到他的父母家去吃晚饭。一进他家的家门，我立即看到他们家的门厅的另一边有一个露天的小花园，在这个小花园里有一个小水池，水池里是一些悠闲自在的红色的金鱼。看着这些美丽的金鱼，我也想到跟我朝夕相处了两年的dagi-我的两条红色的金鱼，他们跟我一起生活了两年。我叫他们dagi，因为希伯来语称鱼为dag，我也不知道为什么，我常常喜欢给我的朋友的名字和很多动物的名字后面加一个“i"。比如说我非常喜爱狗，我就叫他们dogi
我非常爱动物，但是在我家，除了我，家人都对动物都“敬而远之”。所以我也就从来没有机会养动物。但是几年前，我养了两条金鱼。我的丈夫看到我这么快乐，也就接受了我的dagi了
我的两条dagi，一条小巧灵活，一条稳重从容，各有各的性格。每天他们吃两顿饭，早饭和晚饭。稳重的dagi常常在鱼缸里的一棵小树下睡觉，小巧灵活的dagi却喜欢一天换一个地方
我那个时候刚刚开始学坐禅，我坐禅的地方就在鱼缸的旁边。我常常能感到dagi们的悠闲自在。有的时候，从外边噪杂的世界回到家里，我常常喜欢坐在dagi的旁边，看着他们从从容容的样子。。。就好像从海面冲天的大浪里进入到一切都安宁的海底世界
dagi跟我在一起两年多。它们死了以后，我的朋友们和我的家人一再问我：“你为什么不再养几条dagi啊？”我总是这样回答：“再等等，再等等。”说心里话，我想我不会再养金鱼了。或许这是我的执迷不悟，我实在太爱我的那两条dagi们，直到今天我还记得我为他们的离开流下的泪水 :oops:
לפני כמה ימים, חבר טוב שלי הזמין אותי לאכול ארוחת ערב אצל ההורים שלו.
מיד כשנכנסתי בדלת ביתו, ראיתי שמעבר למסדרון הכניסה יש בחוץ גינה קטנה. בגינה הזו היתה ברכה קטנה, ובה כמה דגי זהב אדומים שוחים בנינוחות ובלי דאגה.
הסתכלתי על הדגים היפיפיים האלה וחשבתי על dagi שהיו כל כך קרובים אלי במשך שנתיים – שני דגי הזהב האדומים שלי. הם חיו איתי במשך שנתיים. קראתי להם "dagi", כי בעברית קוראים לדג: "dag", ואני לא יודעת למה, אבל אני אוהבת להוסיף "i" לשמות של חברים שלי ושל הרבה בעלי חיים. למשל, אם אני נורא אוהבת כלבים, אני קוראת להם "dogi".
אני מאוד אוהבת בעלי חיים, אבל אצלי במשפחה, חוץ ממני, כולם שומרים מרחק מבעלי חיים. לכן אף פעם לא היתה לי הזדמנות לגדל חיה. אבל לפני כמה שנים היו לי שני דגי זהב. בעלי ראה שאני כל כך שמחה, אז גם הוא השלים עם הקיום של dagi שלי.
שני ה-dagi שלי, אחד היה קטן, זריז, ואחד היה רגוע ושקט. כל אחד והאופי שלו. הם אכלו פעמיים ביום – בבוקר ובערב. dagi השקט היה ישן מתחת לצמח (עץ?) שבאקווריום. dagi הזריז דווקא אהב להחליף מקום (לזוז?) כל היום.
באותו זמן רק התחלתי לתרגל מדיטציה. המקום שהייתי יושבת לתרגל בו מדיטציה היה ליד האקווריום. לעתים קרובות יכולתי להרגיש את הנינוחות של ה-dagi שלי.
לפעמים, כשהייתי חוזרת הביתה מהעולם הרועש בחוץ, הייתי אוהבת לשבת ליד dagi ולהסתכל על השלווה והנינוחות שלהם. אז היה נדמה לי כאילו אני עוברת מהגלים הגדולים של פני הים ויורדת אל העולם של קרקעית הים שבו הכל שקט.
dagi גרו איתי יותר משנתיים. אחרי שהם מתו, המשפחה והחברים שלי שאלו אותי שוב ושוב: "למה את לא לוקחת לך עוד כמה dagi?" תמיד הייתי עונה להם כך: "עוד מעט, עוד מעט".
אם לומר את האמת, אני חושבת שאני לא יכולה לגדל שוב דגי זהב. אולי אני סתם עקשנית וטיפשה. באמת שכל כך אהבתי את שני ה-dagi האלה. עד היום אני זוכרת את הדמעות שבכיתי כשהם עזבו...
Forum 
שפה ותרבות Language & Culture
כתב
