טיולים בסין

אז כמו כל סטודנט טוב ללימודי מזרח אסיה, גם אני חשבתי שצריך לנסוע לבקר בסין לאחר 3 שנות לימודים, כי ללמוד על סין ולא לבקר בה, זה כמו, זה כמו.... לצייר רגליים לנחש – חסר משמעות...

ולכן, בשלישי לספטמבר, שבו היו הלוויים הולכים לבית המקדש, עליתי על טיסת אל על לבייג'ינג (זאת לא פרסומת סמויה – ישבתי כל הדרך במושב האחורי ליד המטבח והשירותים, וכל פעם באו לתחקר אותי אם אני מריח שאיזה סיני עישן בשירותים, מה גם שלא הצלחתי לישון, לא רק בגלל זה שהורידו את המים כל 5 דקות אלא גם מזה שפחדתי שמישהו יפתח את דלת החירום במקום את דלת השירותים).

המלצה: מזג האוויר בספטמבר-אוקטובר הוא מהמומלצים לבקר בסין. זה כבר לא החום של יולי אוגוסט ועדיין לא מרגישים את החורף הקר. כמובן, שמזג האוויר משתנה מפרובינציה לפרובינציה אבל בגדול, זאת תקופה בעלת מזג אוויר סימפטי.

אני כבר אומר מראש, זה הולך להיות ארוך, אז מי שמרגיש שלא יעמוד בזה שידלג לסוף או שילך לעשות סימנים סיניים.....אה, ועוד משהו, אני משתמש כל הזמן במילים "הסינים" ככה וה"סינים" ככה, אני מודע לזה שאלו הכללות גסות ואני נחשפתי רק לחלק מאד קטן מהאוכלוסייה, שעל פיו אני כותב את חוויותיי.....

שלוש שנים למדנו סינית, ובמשך 3 שנים אני עובד על עצמי שכשאני אגיע לסין אני לא אבין אף מילה, והם לא יבינו אותי. אבל, לא כך הדבר. במטוס הכרתי מספר ישראלים ויחד איתם החלטתי לנסוע למלון שהיה מוסכם על כולנו. אני לא יודע למה, אבל הזכרתי את העובדה שאני יודע קצת סינית..... תידרכו אותי מבעוד מועד לעלות על מונית שכתוב עליה 1.20 (שזה המחיר ביואן שאתה משלם לק"מ), לבקש מהנהג שיפעיל מונה ובכל מקרה לא לשלם יותר מ-100 יואן. הסדרן בתור למונית דחף אותנו למונית שהיה כתוב עליה 1.60 וכל ניסיונותיי לאתר מונה במונית עלו בתוהו. זוכרים שאמרתי שאני יודע קצת סינית? זהו, אז פה זה מתחיל. 3 הבנות (יותר נכון 2 בנות ואמא של אחת מהן), שותפותיי החדשות למסע, הציעו בעדינות שמאחר שהנהג אינו נראה כדובר עברית או אנגלית, אני אהיה זה שאדבר איתו.
ואכן כאן זה התחיל, 3 שנים של לימודי סינית התנקזו להן לתוך נסיעת מונית הזויה שהתחילה ב-Duoshao qian ? המשיכה ב-ni xi huan Mao Zedong ma? ועוד מיטב הרפרטואר שהצלחתי לדלות ממעמקי שנה א'. כבר בנסיעה זו הבנתי שלחלק מהסינים דרכים משלהם ושכל ניסיונותיי לשכנע את הנהג לא לזרוק מהחלון את עטיפת הטופי שזה עתה הבאנו מארץ הקודש, יהיו לשווא. כמובן שכל הנסיעה התנהלה בסינית וכך לאחר ששילמנו בסוף רק 150 יואן פרקנו את עצמנו לא רחוק מכיכרtian an men, במרכז בייג'ינג.

על אוכל (וקצת על שירותים....)
מי שלא יודע לאכול במקלות סיניים שלא ידאג, תוך שבוע מתרגלים. אה כן, וגם לשירותים הידועים בכינויים הצבאי "בול פגיעה" – רוב השירותים הם כאלו, ואם שואלים אותי יש לזה יתרונות – מתרגלים.
האוכל מהווה בסין חלק מאד חשוב מסדר היום ובאמת הסינים מברכים אותך ב-"האם כבר אכלת?".
כנראה שברכה זו, שייתכן ומקורה בזמנים שהאוכל לא היה בשפע בחלקים מסוימים בסין, גם עברה קצת לצורת האכילה, שכן חלק גדול מהסינים שנתקלתי בהם אוכל 'כאילו אין מחר', כאילו זו הארוחה האחרונה שלהם בחיים,  וכמובן שאסור להשאיר אוכל בצלחת.....
האוכל בסין אינו דומה בכלל לאוכל הסיני הנמכר פה בארץ כאוכל סיני – שיותר דומה לאוכל תאילנדי. התפריט הסיני במסעדה רגילה הוא לפחות 20 עמודים ואני מציע כמה אפשרויות למי שרוצה להסתדר עם האוכל (וזאת בהנחה שאינכם שומרים כשרות. טיפים לשומרי כשרות יופיעו במהדורה הבאה של מכתב זה). החרוצים מבינינו ילכו למסעדות עם תפריטים באנגלית ויכתבו להם את התרגום של כמה מנות אהובות ובכל פעם שיפגשו במנה שנראית להם יוסיפו את שמה לרשימה. לעצלנים מבינינו (שאני נמנה עליהם) הליכה למסעדה תהיה בכל יום חוויה מתישה ומעניינת כאחת. למנות הסיניות יש לעיתים שמות שלאו דווקא מרמזות על מה שנמצא בתוכן, כמו:" עוף 5 הטעמים" או "חצילים בריח דגים" או "עור קר" (מה זה 5 טעמים? איזה טעמים? מה זה חצילים או דגים? השם ישמור....). ולכן אני ממליץ ללמוד שמות של ירקות, פירות וסוגי בשר שאתם אוהבים וכן סוגי בישול (אידוי, הקפצה, אפייה) וכך השילובים ביניהם יעמידו בפניכם אפשרויות רבות למאכלים. לא יזיק גם לדעת טעמים: חריף, חמוץ , מתוק וכו'. אני גזרתי על עצמי כלל שלא לבקר במטבח עצמו, לא לראות את הטבח ו\או את מה שאני הולך לאכול – איך אומר דויד? הכי טוב ככה ! אבל אל תדאגו, רובכם יודעים לפחות 7 סוגי בשר (כולל כלב וחתול) ולכן אין סיכוי שתקבלו בטעות צרצרים או משהו כזה. בכלל, אף פעם לא יגישו לכם חתול בטעות, אלא אם כן בחרתם את זה מהתפריט. מה שכן, למי שיודע לקרוא מחכות לפעמים הפתעות משעשעות במסעדות. כך למשל תוכלו לראות מסעדה שנקראת "מלך הכלבים" או "מלך החמורים", ואין הכוונה למשקל מלך האריות, אלא ל"מלך הפלאפל", על שם התמחות הבית.
לארוחת בוקר אני ממליץ על Baozi, מין מאפה ממולא בבשר ו\או ירקות מאודה במתקן אידוי רב שכבתי. יש גם את הכיסונים המוכרים שאף פעם לא מאכזבים. הסינים אוכלים ארוחת בוקר מוקדם, בין 7 ל-8, ארוחת צהריים ב-12:00 וארוחת ערב ב-18:00. ומה עושים שהולכים לשון ב-23:00, לא רעבים עד אז? כך שאלתי בחורה סינית -  zai chi (אוכלים שוב), היא ענתה.
שיטה טובה היא להסתכל מה סועדים אחרים אוכלים ולהזמין את מה שהם אוכלים – גם תכירו אנשים חדשים, גם תנסו משהו חדש, וגם תרחיבו את אוצר המילים שלכם.
הסינים אוכלים הכל, וזה אומר כל חלק בכל חי או צומח. איך אמר לי מישהו: "אוכלים כל מה שיש לו 4 רגליים חוץ משולחן". אבל לא צריך להתרגש מזה ! בסך הכל עם קצת מאמץ ניתן לאכול בסין אוכל שהוא גם טעים וגם מיוחד – ותעשו לי טובה, אם אתם נוסעים לסין, אל תיכנסו למקדונלד'ס או קנטקי או איזה פסט פוד אמריקאי, קצת כבוד ! ותאמינו לי, לא צריך את זה!

על אנשים (וקצת על רכבות....)
על אף ש בערים הגדולות בסין יש זרים רבים, נדמה כאילו רובם הגדול של הסינים לא ראה מעודו זר. תתרגלו לנעיצת מבטים במיוחד ככל שמתרחקים מהערים הגדולות. ישנם שמפרשים את זה כגסות ואף מרגישים שכל הזמן מסתכלים עליהן ועוד שניה אולי קופצים עליהם, אך לדעתי זה מבטא סקרנות וצריך לקחת את זה בכיף – מי מאיתנו לא היה רוצה להיות כוכב מבוקש במשך זמן מה. רוב הסינים, לדעתי, ישמחו לדבר עם זרים, במיוחד אם הם יודעים קצת סינית. ברגע שתגיד שתי מילים בסינית כבר יגידו לך ni de zhongwen shuo de hen hao וישמחו לדבר איתך. לעיתים, אנשים שתעצור באמצע הרחוב יסרבו לענות משום שהם נבוכים או מרגישים מוזר מדי לדבר עם זר, אבל רוב האנשים שאני פגשתי היו מאד סבלניים ותמיד ניסו לעזור. נכון, יצחקו כשתגיד דברים לא נכונים, וכן, הטונים כן חשובים, למי שתהה.... הזמן הטוב ביותר לתרגל את הסינית הצולעת שלנו הוא ברכבות. אין כמו רכבת של 34 שעות (שהן יותר ממספר השעות שלומדים קורסי חובה בסינית, בסמסטר ב', בשנה ג'  - כן, חישבתי את זה!) להכיר אנשים חדשים ולתרגל דיבור בסינית. ואם ברכבות עסקינן, לקנות כרטיס לרכבת יכולה להיות לעיתים משימה לא פשוטה. תקשיבו טוב טוב ילדים בשיעורי סינית מדוברת אולי תזכרו משהו. ניתן לחסוך את כל הבלאגן ולקנות כרטיס רכבת דרך המלון בו אתם מתאכסנים בעמלה שלפעמים היא סבירה ולפעמים מופרזת. לחובבי הספורט האתגרי מבינינו, מומלץ למצוא סוכנות שמוכרת כרטיסים בעמלה של 5 יואן או ללכת לתחנת הרכבת בה אין עמלה אולם שם תאלצו להידחף בין כמה נוסעים שמה לעשות, גם הם רוצים כרטיס רכבת. המצב של התורים בסין השתפר פלאים לפי דעתי ובהרבה מקומות יש תורים מסודרים, על אף שגם אתם בוודאי תאלצו להידחף. אם מישהו עוקף אתכם בתור ישנן 3 אפשרויות: לתת לו לעקוף; להוריד לו פטיש 5 קילו בראש; להסתכל לו בעיניים ולהגיד לו Pai dui!  ולקוות שזה יעזור – ברוב המקרים זה עובד, לא הפטיש, כן? אחרי שהגעתם לדלפק רצוי שתכינו מבעוד מועד על פיסת נייר את התאריך בו אתם רוצים לנסוע וגם תאריכים אלטרנטיביים למקרה שאזלו הכרטיסים. בקרונות השינה תתבקשו לציין אם אתם רוצים את המיטה העליונה, האמצעית או התחתונה וגם תתבקשו לציין אם אתם רוצים מיטה קשה או רכה. לפי דעתי המיטה הקשה היא מספיק טובה במיוחד אם המטרה שלכם היא לדבר בסינית, וכך תהיו קרובים יותר ל"עם". המיטה העליונה היא בעלת המרחב הקטן ביותר ואילו התחתונה היא בעלת המרחב הגדול ביותר. אבל, מי שלא מעוניין שישבו לו על המיטה ואף רוצה קצת פרטיות מוטב לו שייבחר את המיטה העליונה או האמצעית (המחיר גם נע לפי הסדר הזה: העליונה היקרה ביותר והתחתונה הזולה ביותר), כך תוכלו לשבת עם הסינים (על המיטות שלהם (-: ) וללכת לישון כשיתחשק לכם. על הרכבת הסינים פוצחים בטקס שלם של אוכל שמתחיל עם ספורט הרכבת הלאומי, פיצוח גרעינים, ממשיך באכילת פירות יבשים ופירות רגילים, ומסתיים באכילת נודלס אינסטנט ובשתיית תה סיני בבקבוק פלסטיק (שנראה כמו דגימת שתן ענקית) או ברזל. למי ששכח להביא אוכל לרכבת או שלא הביא מספיק שלא ידאג, יש מספיק לכולם. הסינים, כמו פולנים טובים, ישמחו להציע לכם ממיטב מרכולתם (ויש הרבה ממנה) ואיך אומרים באנגלית – they wont take NO for an answer.
הסינים מייחסים חשיבות רבה לכתב שלהם ולכן כל מה שלא הצליחו להסביר לך בע"פ הם ינסו לכתוב לך, לכן לשאת איתך מילון כיס, פנקס ועט היא המלצה חמה ! עבור רבים, זר שיודע לדבר מעט סינית הוא פלא, מי שיודע לכתוב סימנים סיניים הוא עילוי ומי שיודע לשיר שירים בסינית – או אז בזה הרגע הפכת ללהיט של הרכבת ומיטב הנוסעים יצטרפו אליך לדואטים עורגים שלyueliang daibiao wo de  xin או tian mimi או Na Ni Wan. מיד יתחילו התלחשויות שיגיעו עד לקצה הרכבת: "הוא מישראל....הוא בן 26....תשאל אותו אם הוא נשוי.....המנהיג שלהם זה שרון, נכון?..... לישראל ולפקיסטן יש מלחמה" (זה לא שגיאת כתיב)  ועוד כהנה וכהנה. ואז השאלות הקבועות של "בן כמה אתה?.....אתה נשוי?.....לכמה זמן באת לסין......איך זה שהסינית שלך כל כך טובה?....". אבל יש יותר מקוריים, כמו הפעם שאמרו לי שאני סוכן מוסד (כמובן שלקחה לי שעה להבין למה הם מתכוונים, אבל כשהם אמרו שלרוסיה יש ק.ג.ב לארה"ב CIA, הצלחתי לקרוא בין השורות), או כל הסינים ששאלנו ברכבות לגבי אהדתם לתושבי האי יפן, השיבו בתנועת נעיצת קילשון באזור הבטן, אך ששאלנו אותם לגבי בנות יפניות, הם השיבו במין חיוך מוזר. והייתה גם הפעם שהכרתי 3 צעירים שהזמינו אותי לעשות איתם את הלילה במלון שהם הזמינו מראש, כיוון שהגענו מאוחר ל-Gui lin ולי לא היה מלון. הם התעקשו שאני לא אשלם כלום והייתי צריך לדחוף להם כסף בכוח על ארוחות וכו'. ביום אח"כ הם קבעו עם איזה מדריך שכמה ימים יותר מאוחר השיג לי כרטיסי רכבת מספסרים בעמלה נמוכה. זו, דרך אגב, עוד אחת הסיבות שקשה לקנות כרטיסי רכבת בסין. ספסרים רבים קונים הרבה כרטיסים מראש ומוכרים אותם עם עמלות.
או הפעם שהתיידדתי עם איזה בעל דוכן תכשיטים ב-yang shuo, ואיזה צהריים (11:45) הוא שאל אותי "אכלת כבר?", עניתי שלא, והוא אמר שהיום הוא מזמין אותי לאכול. כעבור 10 דקות הוא סימן לי לבוא אחריו ובגינונים של 'ערס סיני' ממוצע (חזה מובלט ופלאפון מקדימה) הוא הוביל אותי אחריו למקום לא ידוע בעיירה. לאחר הליכה של כ-10 דקות התחלתי לחשוב שאולי זו הייתה טעות, אך אז הוא סימן לשני אופנוענים (שמשמשים כמוניות כאשר הנהג מרכיב אותך מאחור עם קסדה של פועל בניין) לעצור ואמר לי לעלות על אחד מהם, לא לפני שאמר לי שבשום פנים ואופן אסור לי לשלם. לאחר נסיעה מהירה של 5 דקות הגענו למחוז חפצינו (שכמובן כבר היה רחוק מאד ממה שאני הספקתי להכיר בעיירה...) ונכנסנו למסעדה, כנראה דרך הדלת האחורית, שם שכבו בגיגיות כל מיני סוגי בשר. הוא שאל אותי מה אני רוצה ואמרתי לו "כרצונך" והוא שאל אם ני מעונים בארנבת – ישר קפצתי על המציאה ועניתי שכן, אולי קצת חששתי לשמוע את יתר האפשרויות. הוא שאל אם אני אוכל חריף ואמרתי "קצת". הארוחה עצמה הייתה דומה ל-huoguo (hot-pot) כאשר הבשר מתבשל בפיילת נירוסטה על גזייה על השולחן וידידי הסיני מערבב, מוסיף מים, שמן ותבלינים כאוות נפשו. עד כאן הכל טוב. אומנם בדמי זורם דם אירופי במידה כלשהי אך אינני חובב גדול של בירה, בטח שלא ב-12:00 בצהריים. אולם, ידידי הסיני מייד והזמין לנו 2 בקבוקי בירה של כמעט ליטר לכל אחד, ומזג לי גם מין נוזל בצבע חום שהיה בבקבוק קוקה קולה על השולחן, שלי לפחות נראה כמו איזה מיץ מקומי. הארוחה התחילה, ומה שהיה אמור להיות "קצת" חריף התגלה כבילתי אפשרי לאכילה ומצאתי את עצמי אוכל ביס מהבשר ומוריד אותו עם שלוקים של בירה והמיץ החום. הבשר עצמו היה ברובו עצמות שיש למצוץ אותן מעל העצם, מה שלצערי אינני מורגל לעשות ואילו ידידי עשה באומנות מופלאה. בתבשיל היה גם טופו וירקות אך ידידי התעקש שאוכל בעיקר את הבשר – שהוא החלק היקר וה'שווה' של הארוחה.  כעבור 20 דקות ולאחר כמויות אדירות של עשן ונוזלים שיצאו מאוזניי ומאפי סיימנו את הארוחה, אז שאלתי אותו מה היה המיץ הזה שאותו שתינו, והוא ענה kai shui (מים רתוחים).

בקיצור ולעניין, בחודש וחצי קרו לי כל כך הרבה דברים שהייתי יכול למלא בכיף עוד כמה עמודים.... סין היא ארץ מדהימה שצריך לעשות סוויץ' מחשבתי טוטאלי לפני שנכנסים אליה. לא צריך לעשות יותר מדי ביום מסוים כדי לחוות חוויה של צבעים, קולות וצלילים, ריחות וטעמים – כאלו שישאירו אותך מתנשף ומתפעל גם אם רק הסתובבת ברחובות הקרובים למלונך. צריך לפתוח את המחשבה, לא להתעצבן, ולשנות את דפוסי המחשבה הרגילים, רק אז, לדעתי, אפשר לחוות את החוויה במלוא עוצמתה, וכמובן לחזור לשם שוב כמה שיותר מהר. אחרי הכל, חיים שגרתיים ועצבים יש לנו כאן בשפע!

אז אל תתייאשו, תמשיכו ללמוד סינית (וזה לא שמישהו מהממשלה הסינית מאיים עליי לומר זאת),

והכי חשוב, תעשו חיים!  (-8

עומרי.

שאלות, טענות, מענות ומכתבי נאצה אתם מוזמנים לשלוח ל: omri_pe@yahoo.com

שלום לכולם, שמי מיקה, אני כותבת כאן כמה מילים על טייוואן, לאלו מכם שחושבים בכיוון. אני אתמקד בפרטים טכניים, כי החוויה של חיים במקום אחר היא מאוד אישית וסובייקטיבית, אבל מי שירצה לשמוע גם על הצד הזה, מוזמן לכתוב לי. הרומן שלי עם
טייוואן התחיל כמה חודשים אחרי סיום הלימודים בחוג. נרשמתי למרכז ללימודי שפה ותרבות ויצאתי לדרך. ישנן אפשרויות שונות ללימודים, Taiwan Normal University
אני ממליצה לבחור בלימודים באוניברסיטה, כי רק כך ניתן להשיג ויזת סטודנט. עד כמה שידוע לי יש כשלוש אוניברסיטאות בעיר שמלמדות סינית לזרים. גובה שכר הלימוד הוא כ 500 דולרים לרבעון. ז"א חמישה ימים בשבוע שעתיים כל יום, שלושה חודשים. (אם אתם שואלים את עצמכם למה רק שעתיים ביום, תאמינו לי שיש אח"כ שיעורי בית לעוד איזה שעתיים שלוש בכיף, זה בלי להזכיר את ההכתבה והמבחן השבועיים, ככה שמשעמם אף פעם לא. ובנוסף, הבנתי מחברים שהתחילו ללמד גם קורסים של שלוש שעות ביום, בתוספת תשלום כלשהי.) האוניברסיטה לא מציעה מעונות לזרים, ככה שמשימת חיפוש הדירה מוטלת עליכם. ישנם אתרי אינטרנט באנגלית, שהם בכלל דרך טובה להתעדכן במה שצריך אם זה חיפוש דירה או עבודה וכו'. שכ"ד לחדר בדירה עם שותפים בעיר עצמה הוא כ 300 דולר. תלוי מאוד בדירה עצמה, במיקום וכו'. דירות של יחיד או דירות סטודיו קשה מאוד למצוא, ומנסיון אישי שלי לגור עם טייוואנים זה אחלא דבר. הדרך הכי טובה ללמוד אוצר מילים עסיסי ששום מורה לא תסכים ללמד אתכם- אפילו לא לין... ראש השנה הסיני עם משפחה סינית זה חוויה של פעם בחיים. עוד לגבי דירה, חשבונות הם בדרך כלל מאוד לא יקרים. חוץ מחשבון חשמל בקיץ כי אז פשוט אי אפשר לחיות בלי מזגן. אם גרים מחוץ לטייפה- סיטי שכ"ד נמוך יותר, אבל אז צריך לקחת בחשבון נסיעות. בטייפה תחבורה ציבורית נוחה, יעילה, ולא יקרה. בעיקר מומלצת הרכבת התחתית. יש כרטיס חכם כזה שנטען והוא סידור נהדר לאוטובוסים ולרכבת התחתית. לגבי עבודה, הרוב המוחץ של הזרים בטייוואן בכלל הם מורים לאנגלית. אפשר להרוויח משהו כמו 90 שקל לשעה. זה כסף אחלא, אבל העבודה לא ממש חוקית ודי עולה על העצבים אחרי כמה זמן. אבל מצד שני מאוד קשה למצוא עבודה אחרת בטייוואן, אז רובנו חיים עם זה. חוץ מזה שאר ההוצאות משתנות מאדם לאדם. אוכל באופן כללי לא יקר בטייוואן. בעיקר אם אתם אוכלים אוכל סיני, או אוכל בשווקי לילה. שזה הכי כיף לדעתי. ארוחה גדולה במסעדה פשוטה תעלה בממוצע 15 שקל. אנשים בקושי מבשלים בטייוואן. אוכל אצל הטייוואנים הוא בכל מקום, בכמויות ובכל שעות היום כמעט. אוכל מערבי הוא פחות זול, אבל כשבא פיצה אז בא. ויש לי המלצה חמה לגבי פיצה... למי מכם שייסע בסופו של דבר. מחירים של קולנוע, קפה, אלכוהול, ויציאות באופן כללי הם כמו בארץ. ככה שאתם מוצאים את עצמכם יורדים על ארוחת שחיתות בסצ'ואנית שליד האוניברסיטה, ואח"כ הולכים לסטארבקס ומזמינים כוס קפה במחיר כמעט כפול מכל הארוחה. ככה זה.
מצד שני, אפרופו יציאות. מועדונים מדהימים בטייפה, ובכלל המון חיי לילה. מסעדות ושווקים וסופרמרקטים ו 7-11 שפתוחים 24 שעות ביממה. אין דבר כזה שכחתי לקנות חלב. אף פעם לא מאוחר מדי. טוב, אני מתחילה להשתפך פה, אז בקיצור. מומלץ ביותר. הטייוואנים נורא נורא מתוקים ואוהבים זרים. מבחינת הסינית זה ה-מקום ללמוד בו, והחיים שהם ממש עם הטייוואנים עושים רק טוב לסלנג, לאוצר מילים יומיומי ואפילו לטונים, תאמינו או לא. ואם תחזרו עם קצת מבטא טייוואני כמו חלקנו, לא נורא. שמעתי שבסין זה מאוד אופנתי עכשיו...
שיהיה לכולכם הרבה בהצלחה, מיקה.

mikamoni21@hotmail.com

ראשית ברצוני לשבח את היוזמה לכתוב בנושא הטיולים, השתעשעתי מאד בקריאה... תודה!

ועכשיו אתמקד בעניין שמפר את שלוותי...



עומרי, צחקתי המון כשקראתי את מעלליך אבל חלק מהצחוק היה צחוק עצוב... ראה ערך המשפט לעיל או למשל ההערה על מלך הכלבים נוסח מלך הפלאפל....

לי אישית מאד קשה עם תאוות הבשר האנושית ואני תוהה לעצמי האם אדם צמחוני צם במהלך שהותו בסין?

יש לי הערכה לנושא הכשרות ביהדות כי גם אם הוא לא שולל מהפיות את כל סוגי הבשר, הוא מגביל אוכלוסיות שלמות שלכאורה יכולות להמשיך ללחך עשב ללא חשש (לכאורה כי כנראה לחיות האלה יש ביקוש בקרב שאר יחידי הסגולה).

למרות שטיול בסין נראה כפאטה מורגנה ברגע נתון זה, אני עדיין אופטימית ולכן אשמח לדעת מה יעלה בגורלי בארץ הרחוקה...

ולבינתיים אמשיך לייחל לחמלה שתהפוך את החיות לבנות ברית במקום לקישוט מתכלה על צלחת...

נטלי

רום המתוק- איך הצחקת אותי עם ה"אוכל של אוכל" ועם היסטריית ה- bu yao la!!!  8O

נראה שאשן על בטן ריקה אבל לפחות עם חיוך

עומרי אמר לי שאי אפשר לעלות לאתר גינה סינית בסין :cry: , לכן
אתמול שלחתי לו תגובה של נטלי על המאמר המקסים שהוא כתב  לגינה סינית לפני שנה, הנה הוא מיד כתב חזרה....תודה תודה ידידי טוב והנשמה הכל כך מיוחדת, איפה שלא תהיה תמיד איתי ועם כל אנשים שכל כך אוהבים אותך!

נטלי כתבה



הי נטלי,
 
אני מנחש שאת סטודנטית שנה א'.... ?
 
שמחתי לשמוע שנהנית לקרוא את מה שכתבתי אחרי הביקור ב-2004 בסין. זאת גם היתה הכוונה, לתת לסטודנטים שעוד לא היו בסין הצצה אל תוך העולם הזה, ואם כבר הצצה, לפחות שתהיה נחמדה...
 
לצערי מה שכתבתי על אכילת הבשר נכון, אפילו נכון מאד. אני יכול להוסיף גם: "אוכלים כל מה שעף באוויר חוץ ממטוס...כל מה שזוחל על האדמה חוץ ממכונית...", ויש עוד....  אבל, צמחונים יכולים להסתדר טוב מאד בסין, במיוחד כאלו שלמדו סינית. גם סינים אוכלים אוכל בלי בשר לפעמים וכזה ניתן למצוא בכל מקום. טופו, ירקות, פירות, אורז, מרקים, מיני מאפים, הכל ניתן למצוא אם מחפשים טוב - אז אל תדאגי !  אני מכיר הרבה אנשים צימחוניים שמסתדרים טוב בסין, תשאלי את לין...
 
לנושא הכשרות ביהדות אני לא מתחבר, אבל אני מסכים שיש לאכול במידה ולא להשמיד אוכלוסיות שלמות - אבל אני לא הכתובת לשיחות על צימחוניות או על כשרות (-:
 
גם לגבי גורלך בסין אל תדאגי, רק תיזכרי שסין היא הרבה יותר ממקום גיאוגרפי, בשבילי סין היא מצב נפשי יותר מהכל.
 
אם את רוצה לקרוא עוד שטויות, את יכול להיכנס ל-
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=omrionroad

ותמיד אפשר לכתוב לי ל-omri_pe@yahoo.com
 
ביי ובהצלחה !

大家好
אני אורחת חדשה ישנה כאן בגינה, ולקראת ראש השנה הסיני אני רוצה לספר לכם סיפור קטן ולאחל לכולם שנת כלב טובה, או כמו שאומרים הילדים: 恭喜發財紅包拿來
או בתרגום חופשי מאוד- מאחל לך להתעשר. עכשיו תן את המעטפה האדומה...
הנה הסיפור:
החיים בבייגי'ן

פרק א'- למה אין בסינית מילה ל"פרטיות"
המקום: סופרמרקט עמוס קונים משולהבים
הזמן: שניה וחצי לפני ערב ראש השנה הסינית

ביודעין הלכתי ועשיתי את טעות החודש ויצאתי לקניות היום. מה לעשות, היו חסרים לי דברים. החלטתי "להכין את הלב" כמו שאומרים הסינים ולהתייחס לעניין בספורטיביות (שפגה ברגע שהגעתי וראיתי שיש בערך ארבע עגלות מתוך המאות שבדרך כלל נמצאות בחוץ...). עד שהגעתי למחלקת הפירות- ירקות, עוד לא הייתי מודעת בכלל לגודל האסון. בשלב הזה כבר שקלתי נסיגה רבתי, אבל החלטתי שאותי לא ישברו. בשביל בכל זאת לצאת מהסופר באור יום, קניתי את הירקות האורגניים שהם מתומחרים מראש. כי אחרת המשמעות היתה לעמוד מאחורי אוכלוסיית רובע שלם בבייגי'ן שמחכים לתור לשקול את הירקות. אמרתי לעצמי- עד כאן, בכל זאת אני זרה.
הגעתי לתור הראשי, והתמקמתי לחניה ארוכת טווח.
אחרי בערך 25 דקות, אני שמה לב לתכונה סביב הסל שלי שהיה מונח על הרצפה ולגברת החביבה שמאחורי בתור ממלמלת משהו לבעלה. חשבתי שהיא נזכרת במשהו שהיא שכחה. ואז היא בלי בכלל לחשוב פעמיים מוציאה את הבצלים שלי מהסל- ואומרת לי בטון נוזף:" את יודעת כמה זה עולה?" "זה נורא יקר" "במחיר הזה יכולת לקנות חצי סל של בצל רגיל!" ובעלה מהנהן בכובד ראש. ואני- הזרה המטופשת מנסה להגן על עצמי ולהסביר שלא היה לי זמן לחכות בעוד תור, ושקניתי רק שני בצלים, אבל לא יעזור כלום. הם כבר לא מקשיבים ורק נאנחים באכזבה. גזר הדין ניתן, והנה שוב הסבתא שלי כועסת עליי. לא מספיק ששבוע קודם סבתא אחרת גערה בי ברחוב שאני הולכת עם התיק על הכתף, ולמה אני לא נזהרת, ועשתה לי פרצוף של עוד שניה את מחוץ לצוואה! כמה פעמים כבר אפשר להעיר לי! באמת!
אז לכבוד השנה החדשה שמתחילה הלילה אני מבטיחה להיות ילדה טובה לכל הסבתות הבייגי'נאיות, ואף פעם לא לקנות בצל יקר, ותמיד ללכת עם התיק מקדימה.
שנה טובה!

"על שוטרים ולווינים" - ממעללי בסין

סיפורנו מתחיל בעיר בשם xichang, במרכז מחוז סיצ'ואן בסין. הגעתי לעיר מצוייד בקורטוב סינית רצוצה (לוקחים כמה פעלים, כמה שמות עצם, מערבבים ומקווים לטוב) והרבה אופטימיות. המטרה – להעביר יממה בעיר ולמחרת בבוקר להמשיך מערבה לכיוון איזה אגם.  
xichang היא עיר בינונית בקנה מידה סינית, כלומר משהו בסדר גודל של ירושלים – כמה מאות אלפי תושבים. העיר עצמה כלל אינה עיר תיירות, לא מופיעה במדריכי הטיולים ולמעשה חסרת כל ייחוד (או לפחות, כך סברתי אז). בחרתי את העיר בשיטת האנ-דנ-דינו מתוך כוונה להכריח את עצמי לרדת מ"המסלול המתוייר".
התמקמתי במלון במרכז העיר והתחלתי לחקור. מסתבר שהעיר אכן לא ממש מעניינת, אולם הצלחתי להעביר חלק ניכר מהזמן בהסתחבקות עם המוכרים הצעירים באיזו חנות מוזיקה/צעצועים. לבסוף יצאתי מהחנות ובידי המלצה: "לך לכיכר העיר בשעה שבע בערב".
זה הזמן לציין שבסין כל זר הוא תופעה חריגה ומבדרת כאחד. כל מי שאומר שהסינים לא יודעים אנגלית, טועה. כמעט כל הסינים יודעים אנגלית! הבעיה היא שהידע של רובם באנגלית מסתכם במילה אחת, והיא המילה "hello!". שימו לב שהמילה נכתבה כאן עם סימן קריאה; אין זה במקרה. במשך שנים הם למדו את המילה הזו (וידוע לשמצה שיר הלימוד אנגלית לילדים: "你好是Hello!") אבל מעולם לא היתה להם הזדמנות לתרגל אותה, והנה עכשיו – עכשיו! – סוף סוף עובר מולם ברחוב זר, מערבי, עליו הם יכולים לנסות את המילה האהובה עליהם! אבל אוי, בעיה. הם נורא מתביישים.... אך יש פתרון! כל מה שהם צריכים לעשות הוא לחכות שהזר יחלוף על פניהם ברחוב, ואז – אחרי שהוא עבר – לצעוק בהתרגשות "hello!". איזה צחוקים, תראו איך הוא מסתובב, אין לו מושג מי צעק את זה... אבל אל דאגה ילדים, עוד שתי דקות מישהו אחר ברחוב גם-כן יצעק לו "hello!" מאחורי הגב, ותהיה לו עוד הזדמנות למצוא את הסיני הידידותי.
בעוד שבסין כל זר הוא מוזר, ב-xichang כל זר הוא חייזר. כבר התרגלתי למשוך מבטים (ו-helloים) לאן שלא אלך, אבל ב-xichang, ובכיכר העיר בפרט, זה כבר נהיה מוגזם. אז ישבתי לי שם, לקראת שעה שבע, וחיכיתי למופע. לא הייתי צריך לחכות, כי מופע החימום כבר הגיע – מופע החימום היה אני. כבר בהגיעי לכיכר נגררה אחרי שרשרת של ילדי רחוב, אליהם תוך זמן קצר הצטרפו עשרות אנשים – צעירים ומבוגרים כאחד – כולם עומדים סביבי במעגל בעודי יושב בחוסר אונים. הרוב סתם בהו בי, חלקם ניסו לדבר איתי (ללא הצלחה מרובה), כל כמה זמן מישהו מאיזו פינה צעק "hello!", אחד ניסה לגעת בזרועי השעירה ומיד ננזף ע"י כל האחרים... ואני מתחיל לחשוב למה לעזאזל בכלל הגעתי לשם.
ואז – הצלצול הגואל. מסתבר שאכן ישנם דברים בגו, ובאמת היה מתוכנן מופע בכיכר. ה"מופע" הזה היה לא פחות ולא יותר מאשר הרקדה המונית. וכך, במשך כשעה, רקדו להם מאות סינים, בצורה מסונכרנת, לצלילי מוזיקת זבל דוגמת "I'm a Barbie Girl", ואני ביניהם.
ברגע שההרקדה הסתיימה, והאנשים עוד לא הספיקו אפילו להתפזר, תפסה אותי אישה מבוגרת (אחת מהרוקדים) והתחילה למשוך אותי אחריה, "בואי איתי בוא איתי". ניסיתי להבין ממנה לאן היא מנסה לקחת אותי, והדבר היחיד שהצלחתי לקלוט מהתשובה היה "מקום לישון". אז מה בעצם רצתה האישה? בראשי חלפו שלוש אפשרויות:
1. היא חושבת שאין לי מקום לישון, ובטוב ליבה רוצה להציע לי חדר פנוי בביתה.
2. היא חושבת שאין לי מקום לישון, ובטוב ליבה רוצה להביא אותי לבית מלון מקומי ולגבות מהם עמלת תיווך.
3. היא חושבת שאין לי עם *מי* לישון, ובטוב ליבה... לא, אני לא באמת רוצה לחשוב על האופציה הזו.
בכל מקרה כבר היה לי מלון, והבהרתי לה את זה. היא שאלה איזה, ולמזלי היה לי את כרטיס הביקור שלהם, שלקחתי מהקבלה, והצגתי לה אותו - מה שגרם לה לעשות אחורה-פנה ולהתחיל לגרור אותי לכיוון ההפוך. בינתיים כבר הספקתי שוב לצבור קהל צופים, כך במשך כל הזמן הזה, בו ספק הלכתי ספק נגררתי, היה סביבנו מעגל של כמה עשרות סינים אשר התקדם יחד איתנו.
אז לאן אנחנו הולכים עכשיו? האישה הצביעה על מונית שחנתה לצד הכביש. "הוא יקח אותך למלון", אמרה לי, ושאר הסינים סביבנו הנהנו בהסכמה. מה פתאום? הם נורמלים? רק שמונה בערב, שאני אלך עכשיו לישון? יש לי רק ערב אחד בעיר הזאת ואני רוצה לראות אם יש בה חיי לילה! ניסיתי להסביר לסינים שאני עוד לא רוצה לחזור למלון, ושהמלון בכלל במרחק הליכה, אך כל הפצרותי זכו לתשובה "לך הביתה, לך לישון". הם הגיעו למסקנה שאולי אני לא אוהב את המונית, וניסו להוביל אותי לריקשה במקום – "הוא יקח אותך הביתה, לך הביתה לך לישון".
אז כך עמדנו, אני מול כחמישים סינים. אני מנסה להסביר להם שהלילה עוד צעיר, הם מנסים להסביר לי "לך הביתה לך לישון". וכשנדמה שאנחנו עומדים להישאר כך לנצח, האנשים סביבי פתאום זזים ומפנים דרך לאיש רציני, לבוש בחליפה מעומלנת ועם מאבטח צמוד לצידו, המפלס את דרכו אלי. לא בדיוק ברור מיהו האיש הזה, אבל מהיחס של האנשים סביב הוא כנראה איזה "בוס גדול", הסנדק בגרסתו הסינית.
הסנדק נעמד מולי, לצידו המאבטח, ואומר לי: "לך הביתה, לך לישון".
בשלב הזה כבר מתחילות להידלק אצלי נורות אדומות. "יש בעיה?", אני שואל. "אין בעיה", הוא עונה, וממשיך בתשובה ארוכה אשר הדברים היחידים שאני מצליח לחלץ ממנה הם "כבר מאוחר" ו"לך הביתה לך לישון". אני כבר כמעט מיואש, אבל אז חלה עוד תפנית. הפצרות ה"לך למלון לך לישון" מתחלפות בהפצרות "לך עם השוטרים". ואכן, מפלסים את דרכם, דרך הקהל, צמד שוטרים שמסמנים לי לבוא איתם.
קרוב לוודאי שאם יש רשימת "לאו"ים חשובים בסין, אחד מהגבוהים ברשימה הוא "לא נכנסים לעימות עם המשטרה" (איפשהוא באמצע בין "לא יורקים על הקבר של מאו" לבין "לא אומרים לסיני שטייואן היא מדינה ריבונית"). אז כמו ילד טוב הלכתי עם השוטרים, אשר לקחו אותי לניידת המשטרה שלהם. נכנסנו לניידת, הם שאלו איפה אני מתגורר (הראיתי להם את הכרטיס של המלון), והתחלנו לנסוע. נסענו, נסענו, בדרך עשו לי חקירה מזורזת בסגנון של "מאיפה אתה", "מה אתה עושה כאן", עד שנעצרנו – לא מול בית מעצר, להקלתי, אלא בפתח המלון שלי.
פקידת הקבלה נראתה קצת בהלם כשנכנסתי למלון מלווה בשלושה שוטרים. הם ביררו אם אני אכן מתגורר שם, וכשנענו בחיוב הסתלקו מהמקום, משאירים אותי לבד עם פקידה חיוורת אשר מלמלת לעברי: "כבר מאוחר....".

סוף דבר
אז מה בעצם קרה שם? בעודי יושב בחדר במלון התחברו לי בראש כל מיני רמזים קטנים שקיבלתי במהלך היום, והגעתי להסבר (אותו איששתי אחר-כך מול סינים בהמשך הטיול):
מסתבר של-xichang בכל זאת יש ייחוד. איכשהוא, מכל הערים בסין, הצלחתי ליפול דווקא על העיר שמשמשת כמרכז תעשיית החלל הסינית, ממנה משגרים כמות נכבדת מהלווינים הסינים ובה גם ממוקמות תחנות הבקרה של הלווינים. הממשלה הסינית פחדה ממרגלים, ומצאה פתרון פשוט: "הבה נכריז על עוצר-זרים בלילה. לאף זר אסור להסתובב בעיר ובסביבתה לאחר רדת החשכה". אני, כמובן, הפרתי את העוצר, וזו הסיבה שכולם ניסו לגרש אותי חזרה אל המלון....