|
Statistics |
Members: 3783
News: 113
Web Links: 34
Visitors: 6187481
|
|
|
|
Garden History
|
Written by ori
|
|
שבת, 12 אוגוסט 2006 |
|
בשנת 2005 הגינה הסינית עברה את השנת החמישית שלה. עם פתיחת השנה האקדמית החדשה הגיעה לגינה רוח חדשה שהפכה את האתר ללימודי סינית בישראל למקום של נתינה ,תרומה, יצירות שירים, דיונים בנושאים שונים שקשורים לתרבות סינית, ואף למקום מיפגש בין חברים חדשים, שיחות מרוח אל רוח. הרוח הזו היא הרוח המשותפת של האהובים של הגינה.
מי שהחזיק את הגינה ושמר עליה יום יום בשקט ובתבונה, מי שהשקיע עבודה שעות על גבי שעות למען הגינה, מי שהקים את הגינה מחדש שוב ושוב אחרי מספר פריצות לגינה עם רצון הבלתי פוסק, מי שבנה את הגינה החדשה עם המערכת הכי משוכללת, מי שלקח את האחריות על הגינה לעצמו והעביר את הגינה שלמה וחדשה לידיים הכי טובות לפני נסיעתו לתקופה ארוכה, שמו אורי מעוז, שהוא האור של הגינה. אורי ואני נפגשנו בתחילת שנת 2005. "שמי אורי מעוז. איני תלמיד רשמי של החוג למזרח אסיה, אני לומד בגבעת רם..." בקולו העדין והנעים הוא הציג את עצמו בפני. וכך התחלתי את מסע ההכרות המדהים שלי, הכרות עם נפש כה יפה ורוח כה אצילית. עצוב לי ואף כואב לי שאני חשה את הצורך לציין זאת כאן, אבל זו האמת - ההכרות בנינו התבססה על כך ששנינו בעצם לא צריכים דבר זה מזו. אחרי הפריצה הראשונה לאתר הגינה הסינית בקיץ של שנת 2005 בניתי את הגינה עם ידע מוגבל מאוד, והמערכת שבניתי באופן בלתי מקצועי היתה חלשה מאוד. היו לי חלומות לגינה, אבל לא היתה לי אפשרות לממש אותן. הגינה בקושי החזיקה מעמד רק כדי לשרת את המטרה הפשוטה שהיא פירסום שיעורי הבית לתלמדים. יום אחד, אורי סיפר לי משהו על איך לשפץ את המערכת של הגינה: איך שהסתכלתי בעינייו, בלי שום היסוס, באופן מידי ידעתי שעליו אני יכולה לסמוך עם עיניים סגורות. הוספתי את שמו לרשימת המנהלים של מערכת הגינה באותו היום. מאז, בכל יום או כל כמה ימים, הגינה נראתה אחרת. עבודה שקטה, בלי משיכת תשומת הלב שלי או של אף אחד. אורי העלה את הגינה לרמה גבוהה הן מבחינת המראה החיצוני והן מבחינת ארגון המערכת. לקראת סוף הסמסטר הראשון בתחילת השנה הייתי צריכה לנסוע לסין, והיה ידוע שמסין אי אפשר לגשת לגינה הסינית כי גישה לאתר המארח היתה חסומה. אורי ידע שחשוב לתלמידי שנה א' לקבל את עזרתי במבחן הסינית הראשון שלהם. כמה ימים לפני הנסיעה, אורי הסביר לי שהוא כבר עשה את כל מה שדרוש (עבודת ניירת, שיחות עם אנשי מחשבים של האוניברסיטה, הכנות לקראת העברת האתר, ועוד ועוד..), שאפשר להעביר את הגינה למסגרת האוניברסיטה כך שאוכל לעבוד עם הגינה גם כשאהיה בסין. זו הפעם הראשונה שראיתי איך אורי פעל עם רוח אצילית, בלי להגיד לי שום דבר מראש. כאשר הוא בא אלי, המשימה כבר הסתימה. כך זה היה כשהוא אירגן את האירוע השנתי של החוג ללימודי מזרח אסיה-יום סין ויפן- אירוע של כמה מאות משתתפים, כך זה היה כשהוא העביר את הגינה מאתר לאתר אחרי שפרצו לגינה, כך זה היה כשהוא בנה את הגינה הזמנית במהירות למען כל התלמידים שלמדו למבחנים, כך זה היה כשהוא חיפש מערכת טובה יותר ובטוחה יותר כדי לבנות גינה חדשה, כך זה היה כשהוא העביר את הגינה לידים טובות, הוא תמיד נתן לי "עבודה מוכנה" שאפילו לא היה לי רגע להרגיש לא נעים שהגינה לקחה ממנו כל כך הרבה זמן, איך אפשר להודות לליבו הטהור ככה!? איך אפשר לעצור את הדמעות בעיניי כאשר איני זאת שכותבת את המאמר אלא הלב שלי?! המסע של הכירותנו מרוח אל רוח ארך בסך הכל כמה חודשים. עבדנו בצמוד לגינה, לאירועים של החוג, החוג בו שמו של אורי אינו הופיע ברשימת התלמידים משום שהוא לא היה תלמיד רשמי. זכיתי להכיר את נשמתו הנעלה ואף זכיתי בידידות שאותה אוקיר לכל חיי. לא מעט פעמים שלא הסכמנו אחד עם שני. בכל פעם שזה קרה, בקול רך אף תקיף הוא אמר לי את דעתו השונה שגרמה לי אי נוחות באותו הרגע, אך רגשי תודה מקרב לב אחר כך. הדבר הכי יקר לליבי שלמדתי ממנו, שנינו קראנו לזה "אהבת שמש"-להעריך כל נפש ונפש, לאהוב כל אדם ואדם, לתת יחס שווה לכל אחד. אני עוד שומעת את קולו באוזניי ברור כמו שמש שנמצאת בשמיים בהירים: "לין, כאשר את מתקרבת למישהו, באופן טבעי את מתרחקת מאחרים". הוא ביקש ממני בעדינות ובכנות: "לין, תני תשומת לבך לכולם, לא רק לאורי". הוא הראה לי שוב ושוב, אושרו האמיתי הוא בכך שאף אחד לא יידע על תרומתו לגינה ועזרתו לכולם. במסע ההיכרות הזה זכיתי בחבר של אמת, חבר לחיים. בימים בהם שנפלה עלי עבודה בכמות גדולה, הוא תמיד היה שם בשבילי, נתן לי תמיכה מלאה כדי שאוכל לעזור לכמה שיותר אנשים. "אורי, יש בעיה", כך אני קראתי לו פעם אחרי פעם. "לין, אני כאן, אני אעזור לך", כך אורי ענה לי כל פעם.
לאורי יש חוש הומור מטורף. "אורי!! אין לך אלוהים!" כך צחקתי אליו. "אין לי אלוהים!" כך הוא היה תמיד מודה בקולו הצוחק. עם הראש הגאוני וההגיון שיש בו, הוא בחור דווקא הכי רגשני בעיניי, הוא הזכיר לי שוב ושוב לא לפגוע ברגשות של אחרים, לא במילים גם לא במחשבות. מחקתי כמה הודעות שכבר פרסמתי בגינה אחרי שהוא הביע את חששתו שיתכן והודעתי תגרום לאנשים מסוימים "אי הבנה".
אורי הוא זה שממש את החלומות שלי בקשר לגינה- גינה בלי בעלות, גינה עצמאית ,גינה עם רוח של חופש ואהבה, גינה של כולם. לא נכון להחזיק את האור המבריק הזה, ומאותה הסיבה גם לא נאבד אותו, אני מתכוונת לאהוב כל נפש ב"אהבת השמש", כי אני רואה שזו הדרך הנכונה להודות לאורי שבנה לכולנו את הגינה היפהפיה עם רוח אצילית ולב טהור. אורי היקר שלי ושל כולם, אני מודה לך, כולנו מודים לאור של הגינה. לין |
|
|
Written by Lin
|
|
שבת, 06 ספטמבר 2008 |
|
גדי לאו שה של הגינה, בשלוש שנים האחרונות, כולם קראו לך בשם גדי לאו שה בגינה, אפילו פעם אחת לין קראה לך כך. ביקשת יפה מלין שתפסיק לקרוא לך כך, ולין צייתה לרצונך. אבל כולם המשיכו לקרוא לך כך, כי עזרת לכולם להתמודד עם הקושי שבלימוד סינית באופן הכי מועיל, לא רק עזרת לחברים בכיתה שלך, גם עזרת לתלמידים של השנים שאחריך. קשה לזכור מי נתן לך את ה"תואר" הזה - "המורה גדי", דבר אחד ברור לי, הוא הצליח לקלוט משהו שקיים בך ולחשפו בפני כולנו, הרי כולם הסכימו שהתואר הזה ראוי לך. עוד מעט, אתה תסע לסין הרחוקה. אומרים שאם אדם נוסע למקום אחד, המשמעות היא במקביל שהוא גם עוזב מקום אחר. אבל אני חושבת קצת אחרת. אתה אכן נוסע, אבל הרי אינך עוזב. כך אני רואה וכך אני מרגישה. כמובן שבדברי חסר היגיון. אבל האם אין זה נכון שהרבה פעמים ההיגיון דווקא נמצא בחוסר ההיגיון? יש יופי מיוחד בחוסר היגיון. כמו שהגעת לחוג ללמוד סינית בתור תלמיד אחד, גם אם תלמיד מבריק באופן כל כך יוצא דופן, עדיין היית תלמיד, אבל מהר מאוד, כולם, יחד עם לין הבינו שיש לנו מורה! מורה בגינה שכולם קראו לו בשם גדי לאו שה. שלוש שנים, עזרת לכולם, ענית לרוב הבקשות של התלמידים ושל לין ברצון טוב ולב נדיב. פעם אחר פעם הסברת עניינים שהיו קשים לכולם לקלוט באופן מדויק ומסודר. פעם אחר פעם עזרת לכולם להתמודד עם לחץ לפני המבחנים. במשך שלוש השנים האחרונות, כתבת יותר מארבע מאות הודעות בגינה, בכדי לעזור. אתה אף פעם לא היית צריך תודה מאף אחד, כמובן לא מלין. עזרת לכולנו, כי כך זה אתה. אתה מי שאתה, בחור חכם ורגיש, מתנהג בנבונות ועם לב טהור של ילד תמים. אני מודה שאני קצת תקועה במילים שלי, משהו לא זורם לי. אני תקועה כי אינני רוצה לקלקל את המעשה האצילי שלך בחישובים האישיים שלי, אני תקועה כי אינני רוצה להביך אותך ב"תודה קטנה" של לין. אולי תוכל לקלוט את מה שלא הצלחתי לפרט במילים? הקליפ מוקדש לך, השיר ששמעת בשיעורי סינית הראשונים שהיו לך. השיר האהוב שלך... http://www.youtube.com/watch?v=AaxvM9BbCnI לאור העובדה שאתה רק נוסע ולא עוזב, לא אגיד לך "להתראות", אלא רק האיחולים מכל לב, הרשה לי לאחל לך באנגלית: Enjoy the flight! And celebrate all the varied wonders of the landscape spread before you. |
|
|
Written by ori
|
|
שבת, 12 אוגוסט 2006 |
|
It had all begun in one of the classes held by Lin, the university's Chinese teacher. It had been autumn 2001 in the first-year Chinese course, comprised of students who came to the Hebrew University in Jerusalem to study East Asian studies. The class was relatively small, 30 students or so, but Lin had immediately sensed the positive energies of the young students sitting in front of her. After making fun together of the language's awkward tones, and after an hour of studying Chinese characters, the teacher did the same thing she had done in every first-year Chinese class since 1988 (the year she had begun teaching): teach the students a Chinese song called "The Moon Represents my Love". Like all the students before them, the students instantly fell in love with the song and after hearing half of it they already began singing along with the Chinese singer and along with their teacher, whos heart was moved by her adorable students. There was a short, blissful silence after the song had ended, as if everybody needed a moment to pull their soaring minds back down and get back to studying. The teacher whispered to herself: "Perhaps I'll email you the song? But the file is too large...". A student, sitting in the back row, gently said; "We can put the song on the Internet!". The name of that student was Amotz Weiss, now a good friend of Lin!
Three or four days after the lesson Amotz sent Lin a website he had created named "The Chinese Garden". Since then, Amotz spent hours and hours with Lin, showing her a new world she had never known existed. Amotz, who was not a person of many words, often taught Lin "without speaking". Through his silence and inner peace Lin had learned from Amotz (the best teacher she had ever had) about the Internet, computer programming and website building. Every time they encountered a problem they worked long and hard, and when the problem was resolved Lin would leap with joy. Amotz, on the other hand, would remain calm, or at most would say a couple of words: "Ok, good", which would make Lin burst in laughter every time. Lin doesn't remember how many times the Garden was "down". No matter what, Amotz was always there for her throughout four years and the Garden, which had initially contained only stale exercises by Lin, had begun to bloom: among the flowers were forums, chats, personal messages, movie clips, music... Amotz, who was a brilliant student, had studied Law in addition to East Asian Studies. He was Lin's student, but from him Lin had learnt that you can teach and be taught "without words", one of the most magnificent gifts Lin could ever wish for. In 2004 Amotz completed his studies and entered another phase of his life. Without many words, he knows that Lin blesses him, whereever he is, and Lin knows he'll still be there for her when she'd need his help.
Lin had done her best to take care of the Garden without busying Amotz. When Lin had built her first site alone (in English) she had felt she had gotten the most glorious gift when Amotz said to her: "way to go!".
Right after Amotz left the university Heaven had sent another gift to Lin, a very intelligent student named Yossi Na'ar. Yossi found a better place on the Internet and they had tranferred the Garden to there. Like Amotz, he had sent Lin a complete new Garden, which was a very moving surprise. Yossi gave Lin many wonderful ideas, one of them being encouraging students to write in Chinese on the Internet. After several language lessons Yossi left, but he was there for Lin whenever she had needed his assistance.
On October 2005, when Lin had returned from her long summer break, she was devastated to find out that the Chinese Garden has bee ruined. What's worse, she forgot to back up all the stories which her former students had sent her. Lin was very sad, she felt bad for not listening to Amotz's advice, but fortunately, because of his concern, he had saved most of Lin's student's files and clips. For several days Lin was glued on to the computer. Nearing the end of her work, Lin encountered a technical problem which prevented her from returning the Garden to the Internet. Amotz was in a phase in his life in which Lin did not permit herself to disturb him, with Yossi she hasn't been in touch for half a year and didn't even know where he was. Nonetheless, Lin sent a hopeful message to Yossi which was answered immediately. In the very same day Yossi had solved the problem and the Garden was once again running. Amotz sent her the following words after seeing the new Garden: "Good makeover, way to go". Had he seen Lin leaping with joy, he probably would have said in his quiet voice: Ok, good".
Why is the site named "The Chinese Garden"? The reason for this is very simple. In Lin's eyes every student is a rare flower. Flowers grant their beauty and fragrance to whoever passes by, without asking "do you want it or not?". In their last class with her, Lin used to say to her students words which were without logic, as they come from the heart: "I'll keep loving you like I did during the three years we have spent together. Perhaps in a different way, but I will keep loving you". One of Lin's ways to love the students who have completed their studies is loving the new students - in this way Lin "keeps in touch" with all the wonderful people who had been with her in the University. Perhaps there really isn't a need to stay in touch? At least not in the ordinary sense? Do you need to keep in touch with the mysterious beauty of the moon? With the sun's heavenly light? With the flowers' generous fragrance? There connection is there whether you "keep" it or not. The Garden came about from a song of love, and as such is everybody's garden.
Love,
Lin.
|
|
|
|
|
|
Forum 
Garden History
