מי שהחזיק את הגינה ושמר עליה יום יום בשקט ובתבונה, מי שהשקיע עבודה שעות על גבי שעות למען הגינה, מי שהקים את הגינה מחדש שוב ושוב אחרי מספר פריצות לגינה עם רצון הבלתי פוסק, מי שבנה את הגינה החדשה עם המערכת הכי משוכללת, מי שלקח את האחריות על הגינה לעצמו והעביר את הגינה שלמה וחדשה לידיים הכי טובות לפני נסיעתו לתקופה ארוכה, שמו אורי מעוז, שהוא האור של הגינה.

אורי ואני נפגשנו בתחילת שנת 2005. "שמי אורי מעוז. איני תלמיד רשמי של החוג למזרח אסיה, אני לומד בגבעת רם..." בקולו העדין והנעים הוא הציג את עצמו בפני. וכך התחלתי את מסע ההכרות המדהים שלי, הכרות עם נפש כה יפה ורוח כה אצילית. עצוב לי ואף כואב לי שאני חשה את הצורך לציין זאת כאן, אבל זו האמת - ההכרות בנינו התבססה על כך ששנינו בעצם לא צריכים דבר זה מזו.

אחרי הפריצה הראשונה לאתר הגינה הסינית בקיץ של שנת 2005 בניתי את הגינה עם ידע מוגבל מאוד, והמערכת שבניתי באופן בלתי מקצועי היתה חלשה מאוד. היו לי חלומות לגינה, אבל לא היתה לי אפשרות לממש אותן. הגינה בקושי החזיקה מעמד רק כדי לשרת את המטרה הפשוטה שהיא פירסום שיעורי הבית לתלמדים. יום אחד, אורי סיפר לי משהו על איך לשפץ את המערכת של הגינה: איך שהסתכלתי בעינייו, בלי שום היסוס, באופן מידי ידעתי שעליו אני יכולה לסמוך עם עיניים סגורות. הוספתי את שמו לרשימת המנהלים של מערכת הגינה באותו היום. מאז, בכל יום או כל כמה ימים, הגינה נראתה אחרת. עבודה שקטה, בלי משיכת תשומת הלב שלי או של אף אחד. אורי העלה את הגינה לרמה גבוהה הן מבחינת המראה החיצוני והן מבחינת ארגון המערכת. לקראת סוף הסמסטר הראשון בתחילת השנה הייתי צריכה לנסוע לסין, והיה ידוע שמסין אי אפשר לגשת לגינה הסינית כי גישה לאתר המארח היתה חסומה. אורי ידע שחשוב לתלמידי שנה א' לקבל את עזרתי במבחן הסינית הראשון שלהם. כמה ימים לפני הנסיעה, אורי הסביר לי שהוא כבר עשה את כל מה שדרוש (עבודת ניירת, שיחות עם אנשי מחשבים של האוניברסיטה, הכנות לקראת העברת האתר, ועוד ועוד..), שאפשר להעביר את הגינה למסגרת האוניברסיטה כך שאוכל לעבוד עם הגינה גם כשאהיה בסין. זו הפעם הראשונה שראיתי איך אורי פעל עם רוח אצילית, בלי להגיד לי שום דבר מראש. כאשר הוא בא אלי, המשימה כבר הסתימה. כך זה היה כשהוא אירגן את האירוע השנתי של החוג ללימודי מזרח אסיה-יום סין ויפן- אירוע של כמה מאות משתתפים, כך זה היה כשהוא העביר את הגינה מאתר לאתר אחרי שפרצו לגינה, כך זה היה כשהוא בנה את הגינה הזמנית במהירות למען כל התלמידים שלמדו למבחנים, כך זה היה כשהוא חיפש מערכת טובה יותר ובטוחה יותר כדי לבנות גינה חדשה, כך זה היה כשהוא העביר את הגינה לידים טובות, הוא תמיד נתן לי "עבודה מוכנה" שאפילו לא היה לי רגע להרגיש לא נעים שהגינה לקחה ממנו כל כך הרבה זמן, איך אפשר להודות לליבו הטהור ככה!? איך אפשר לעצור את הדמעות בעיניי כאשר איני זאת שכותבת את המאמר אלא הלב שלי?!

המסע של הכירותנו מרוח אל רוח ארך בסך הכל כמה חודשים. עבדנו בצמוד לגינה, לאירועים של החוג, החוג בו שמו של אורי אינו הופיע ברשימת התלמידים משום שהוא לא היה תלמיד רשמי. זכיתי להכיר את נשמתו הנעלה ואף זכיתי בידידות שאותה אוקיר לכל חיי. לא מעט פעמים שלא הסכמנו אחד עם שני. בכל פעם שזה קרה, בקול רך אף תקיף הוא אמר לי את דעתו השונה שגרמה לי אי נוחות באותו הרגע, אך רגשי תודה מקרב לב אחר כך. הדבר הכי יקר לליבי שלמדתי ממנו, שנינו קראנו לזה "אהבת שמש"-להעריך כל נפש ונפש, לאהוב כל אדם ואדם, לתת יחס שווה לכל אחד. אני עוד שומעת את קולו באוזניי ברור כמו שמש שנמצאת בשמיים בהירים: "לין, כאשר את מתקרבת למישהו, באופן טבעי את מתרחקת מאחרים". הוא ביקש ממני בעדינות ובכנות: "לין, תני תשומת לבך לכולם, לא רק לאורי". הוא הראה לי שוב ושוב, אושרו האמיתי הוא בכך שאף אחד לא יידע על תרומתו לגינה ועזרתו לכולם. במסע ההיכרות הזה  זכיתי בחבר של אמת, חבר לחיים. בימים בהם שנפלה עלי עבודה בכמות גדולה, הוא תמיד היה שם בשבילי, נתן לי תמיכה מלאה כדי שאוכל לעזור לכמה שיותר אנשים. "אורי, יש בעיה", כך אני קראתי לו פעם אחרי פעם. "לין, אני כאן, אני אעזור לך", כך אורי ענה לי כל פעם.

לאורי יש חוש הומור מטורף. "אורי!! אין לך אלוהים!" כך צחקתי אליו. "אין לי אלוהים!" כך הוא היה תמיד מודה בקולו הצוחק. עם הראש הגאוני וההגיון שיש בו, הוא בחור דווקא הכי רגשני בעיניי, הוא הזכיר לי שוב ושוב לא לפגוע ברגשות של אחרים, לא במילים גם לא במחשבות. מחקתי כמה הודעות שכבר פרסמתי בגינה אחרי שהוא הביע את חששתו שיתכן והודעתי תגרום לאנשים מסוימים "אי הבנה".
אורי הוא זה שממש את החלומות שלי בקשר לגינה- גינה בלי בעלות, גינה עצמאית ,גינה עם רוח של חופש ואהבה, גינה של כולם.

לא נכון להחזיק את האור המבריק הזה, ומאותה הסיבה גם לא נאבד אותו, אני מתכוונת לאהוב כל נפש ב"אהבת השמש", כי אני רואה שזו הדרך הנכונה להודות לאורי שבנה לכולנו את הגינה היפהפיה עם רוח אצילית ולב טהור.

אורי היקר שלי ושל כולם, אני מודה לך, כולנו מודים לאור של הגינה.

לין