פילי (fiLi)

חזרתי לפני שבועיים בערך מטייוואן, ואני כבר מתגעגע. אז כשלין הציעה לכתוב סיפורי טיוואן, ישר התחלתי לכתוב.

ראש השנה הסיני בטייפה הוא קצת משעמם. זה לא כמו הונג-קונג, אין יותר מדי מסיבות עם דרקונים קופצים - הכל סגור ואין אנשים ברחובות. כל המשפחות הטיוואניות נאספות בבתים לזמן איכות עם המשפחה לכמה ימים.

אחרי נסיעה של כשעה אל מחוץ לטייפה, אנחנו מגיעים לביתה של המשפחה הטייואנית שהזמינה אותי להתארח אצלהם לראש השנה הסיני. הבית, כמו הרבה בתים אחרים באזור, לא מאוכלס במהלך השנה ומשמש בעיקר לשבוע שסביב ראש השנה לטובת ההתכנסות המשפחתית. הבית היה גדול, מאוד גדול, שלוש קומות, עם מרפסות ענק והרבה מרחב. בשתי הקומות הראשונות יש את המטבח הפתוח, החדר אוכל, סלון וחדרי שינה כשכל הקומה העליונה היתה מוקדשת למקדש בודהיסטי/טאואיסטי עם הרבה אלים 'סיניים' ותמונות של כל הדורות הקודמים. לפני כל ארוחה, היינו לוקחים את כל האוכל למעלה שתי קומות, מניחים לפני ה"מזבח", שורפים קצת כסף בשביל שנהיה עשירים ב"חיים שאחרי", מדליקים קטורת ואז אב הבית היה מבקש רשות מהאבות לגשת לארוחה. יש מעיין שפתיים שכאלה, שני ירחים המופנים אחד אל השני, שמשמשים לאינטראקציה עם האלים. כשזורקים אותם על הריצפה והם נוחתים בצורה מסוימת זה אומר שהאבות מסכימים לבקשתך, צורה אחרת אומרת שהם לא. כשהם לא מסכימים, זה לא אומר שזה סוף העניין, אלא שפשוט צריך לנסות שוב. בדרך כלל, לאב המשפחה - הסבא - האבות היו מסכימים מאוד מהר, אבל איך שהוא כשהבן ניסה לבקשתו של אביו להמשיך את המסורת על ידי זריקת ה"שפתיים" זה היה תמיד יוצא שהם לא מסכימים. היתה ארוחה אחת שעמדנו שם כ10 דקות והשתעשענו מזה שזה תמיד נופל על "לא".

בשביל להפחיד את הרוחות הרעות, אב המשפחה היה לוקח זיקוקים גדולים ומפחידים ותוקע אותם בקצה של מוט, מדליק את הפתיל ומרחיק את זה מיד. הבית, שנמצא בעמק פסטורלי ליד נהר בין הרים, הוא -ה-מקום האופטילי ליצירת אפקט ההפחדה והזיקוקין שהודלקו עם ההדים שחזרו מכל הכיוונים ממש הרעידו את הבית. זה מאוד כיף כשכולם מסתכלים, כחלק מהטקס שלפני הארוחה, אבל אב המשפחה המשיך והדליק את הזיקוקים גם בשעות מאוד מוזרות וביום למחרת התעוררתי ב5 בבוקר ממה שחשבתי שהיתה מכונית תופת מתחת למיטה שלי אבל בסוף הסתבר שהיה רק הזיקוקים של הסבא.

הארוחה היתה כמיטב המסורת הטיוואנית, עם הרבה מאוד תבשילים מכל מיני סוגים. שמים את הכל על השולחן הגדול עם העיגול המסתובב באמצע וכולם אוכלים מכולם. אחרי כל ההרמות כוסית איתי, כשנגשתי להתחיל לאכול, אמרו לי שמכיוון שהם שמעו שהיתה לי בעיה עם הסטייקים הדקים בטיוואן, אז הם הכינו לי הפתעה בצורת סטייק ענקי - הראשון שהם הכינו בחיים שלהם, וכנראה גם הפעם הראשונה שהם שולפים סכין ומזלג בשולחן. אני קולט די מהר, לפי כל החיוכים והקריצות מסביב שזו לא הסיבה היחידה ושזה קשור וגם לבדיחה פנימית שלהם איתי שתרגום השם שלי פיילי לסינית זה "סטייק". היה קצת מביך, אבל מאוד מרגש, ולבחור גדול כמוני לא היתה בעיה גם לגמור את הסטייק וגם לאכול מאין ספור המנות המדהימות שהיו שם - חלק מהדברים די מפחידים. כל ביס והמהום של הנאה שלי העלה אצל האימא והסבתא חיוכים גדולים ומאושרים של "ידענו שתאהב את זה".

עם בטן מלאה ואחרי ערב של זיקוקים, קריוקי סינית/אנגלית וכמה סרטים, כשהם עוד משחקים מה-ג'ונגנ וקלפים עד אור הבוקר, חיממו לי את השמיכה הקפואה והלכתי לישון כמו שרוב הטיוואנים ישנים - בסגנון יפני קשיח, על רצפת העץ.

חוויה שאני לא אשכח בחיים...