טיול בסין
רביעי, 16 אוגוסט 2006

הדס

את עדי המדהימה פגשתי כשעבדתי במרכז המבקרים של תנובה בגלילות. כאשר שמעתי כי היא מתכננת לטוס לסין השבעתי אותה כי תכתוב לי כל קורותיה.

זה אחד הסיפורים שהיא שלחה לי במייל, קיבלתי אישור לפרסמו בגינה. לא ערכתי.


סיפורנו מתחיל מזמן מזמן עוד בישראל עת החליטו איה ועדי (השם המלא שמור במערכת) לטוס לסין הגדולה.

לאחר שנחתו בבייג'ין ושהו בה שבוע  במהלכו טיילו במספר אתרי חובה וכבשו את החומה הסינית הרגישו השתיים שהדרום קורא להן ועלו על רכבת למחוז יונאן. הנסיעה הארוכה ברכבת  (42 שעות)   היתה מהנה ביותר במהלכה לימדו כמה סינים לשחק טאקי ו אכלו מכל הבא ליד- הסינים החמודים גילו שלגיבורות סיפורינו אין מספיק אוכל לנסיעה וכל הזמן הציעו להן מאכלים מוזרים. ואיה הגיבורה אכלה את כל המאכלים המוזרים.  

גיבורות סיפורנו  המשיכו מעיר האביב עוד דרומה במטרה לחפש שבטים מיוחדים ואנשים מענינים. הן הדרימו כמעט עד הגבול עם בורמה שם יצאו לטיול בין כפרים נידחים. הן התארחו אצל משפחה מקומית והרקידו  כפר שלם  (טוב 5 ילדים קופצניים) הורה ומיני  ריקודי ילדים. בסוף הטיול הגיעו לעיירה ובחיפושן אחר מסעדה נכנסו  בטעות לבית פרטי וביקשו לאכול.  מאחר ולא הצליחו להסביר לאנשים המסכנים שהן לא רוצות בשר יצאו בידיים ריקות... מחוז שישואבאנה היה חוויה  מאלפת בו פגשו  אנשים מיוחדים ונחמדים וראו נופים נפלאים, והמון שדות אורז . בעצב נסעו הבנות צפונה בנסיעה שלעד תיזכר כנסיעה  בת 12 שעות במסיבת פיזמות עם עוד 4 סינים במיטות בסוף האוטובוס וכנסיעה בה ירקו (בטעות) על עדי. הסינים ידועים ביריקות שלהם- כל יריקה מכל  הלב...

חזרה לעיר האביב... וממנה למאמא ופפה ששולחים אותו כל היום לשליחויות ברחבי העיר לטובת התיירים שבהוסטל. השתיים יצאו עם חברים מרחבי העולם לטיול מדהים לאורך ערוץ נחל עמוק בין רצועות הרים מרשימים. ומאחר שעדי הייתה חולה נאלצו גיבורות סיפורנו לנוח מספר ימים. אבל איפה הכי טוב לנוח ולהחלים מאשר אצל מאמא? לאחר מנוחה המשיכו  השתיים לכיוון אגם לוגו בו חי השבט המטריאכלי האחרון בעולם. משם רצו לצאת לטרק באזור אבל עכשיו זו עונת האורז  אז כולם עובדים בשדה ואי אפשר למצוא מדריך. מאוכזבות מעט  יצאו השתיים למסע מפרך בן יומיים וחצי ונסיעת רכבת מהגיהנום לכיוון מחוז צ'נדו- עוד מחוז יפה על גבול טיבט.
 כעט גיבורות סיפורנו נחות בעיר הגדולה.  
סיפורנו מסתיים  לבינתיים. מקווה שנהניתם...
עדי