אסף

ערב נעים
מזה זמן לא פורסם סיפור רכבת, הסיפור שיתואר להלן אמנם לא התרחש בסין, אלא בהודו המופלאה- אך עדיין מדובר בסיפור נחמד וחוצמזה רום(ז'ום) אישר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עוד בילדות אהבתי נסיעות ארוכות ברכבת יחד עם סבא וסבתא (תל אביב -חיפה, כמעט שעתיים!!!), כך שמאוד שמחתי והתרגשתי לקראת הנסיעה הראשונה שלי ברכבת ההודית, אחר צהריים חם ולח עליתי לרכבת בקוצ'ין אשר בקראלה ל-35 שעות נסיעה בסופם אנחת בראג'סטאן.
כמובן שרכשתי כרטיס ל-"סקנד קלאס סליפר ", וכך מצאתי עצמי בקרון יחד משפחה מקומית חביבה ועוד מספר אנשים שונים.
לאחר שיחה מנומסת וארוחת ערב דשנה פנינו לישון.
הלילה עבר סה"כ בנעימים, ומוקדם בבוקר התעוררתי לקול זעקות המלצר  צ'אי גראם!! צ'אי גראם!!!
חברי לקרון היו כבר ערים והזמינו אותי לפתוח את הבוקר עם צ'אי מהביל...
הסיפור בעצם מתחיל כשפתחתי את התיק להוציא את מברשת השיניים -ונחרדתי לגלות שעדשת ה-70-300 מ"מ שלי נעלמה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כולי בפאניקה תרתי בטירוף חושים אחר העדשה,הפכתי את התיקים שלי עשרות פעמים סרקתי את כל הקרון, ועדשה,-אין.
שביזות קשה אפפה אותי, אפילו ניחוח הבידיז לא שיפר מצב רוחי.. עד ש
לפתע נכנסו מספר שוטרים חמורי סבר לקרון והורו לכולם
לפתוח את התיקים,- חיפוש שגרתי אחר סמים...
תיק אחר תיק נבדק בדקדקנות ע"י השוטרים ההודים שבורא עולם יברכם, והנה להפתעתי , תדהמתי, מתיקו של שכני החביב,(לכאורה), מבצבצת עדשתי היקרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הסתכלתי על העדשה , הסתכלתי עליו , עליו, על העדשה , עליו -, על העדשה-
חיוך מטופש ומתנצל התפשט על פניו בעוד אני שולף את העדשה ממעמקי תיקו מלטף אותה ברכות ומבטיח לה שלעלום לא אעזוב אותה שוב