רום

אחר כך בערב זה גורם לך לחשוב פעמיים על ה"בייבי מק-יאק" ש-lisha מגישה הא ?

בכל מקרה, מכיון שאני המתמודד היחיד בסיפורי הרכבות, אז הנה עוד סיפור.

הפעם הסיפור מתחיל ב-XIAN.  אחרי שניסיתי נואשות להשיג מקום בקרון שינה לבייג'ינג ולא הצלחתי החלטתי לעלות בישיבה (זה קרה [u]לפני[/u] הנסיעה לקונמינג שמתוארת למעלה).
קניתי כרטיס לרכבת לילה, מבסוט מעצמי שהצלחתי בכלל לתקשר בסינית עם המוכרת. משהו נראה מוזר בכרטיס - לא היה עליו מספר של כיסא. שם הרכבת היה, אבל כסא לא. בירור קצר - קניתי כרטיס לרכבת הנכונה, אבל מכיון שנגמרו הכסאות הכרטיס בעמידה... נהדר. 18 שעות.
מטיילים שפגשתי שכנעו אותי שזה בסדר ותמיד אחרי שעה שעתיים מוצאים מקום. רק ששוב, היה מדובר בחופשת הקיץ....
אז עליתי לרכבת, שכמובן הגיעה מפוצצת. וכזכור - אני עם תרמיל גדול, תרמיל קטן, וגיטרה...
איכשהוא תפסתי מקום במעבר בין הקרון אוכל לאחד הקרונות. ישבתי על הרצפה יחד עם אבא ובת מ-lanzou שלמרות כל המאמצים לא הצלחתי להבין למה הם נוסעים לבייג'ינג.
מתברר שתפסתי מקום נהדר. כל 2 דקות יוצאת עגלת אוכל וצריך לעמוד ולהזיז את התיקים. בסוף הסתדרנו, שאני והאבא יושבים על התרמיל שלי, הגיטרה תקועה איפשהוא בצד, והבת שלו יושבת על הרצפה (מה פתאום רצפה? ברכבת לא יושבים על הרצפה אלא על עיתון שעל הרצפה). עד הלילה שיחקנו Asshole בקלפים ואז הגיעה שעת ארוחת הלילה. פעם ראשונה באמת שהתוודעתי למזון הרכבות הסיני. האבא שלידי הוציא שקית עם איזה עשר ביצים קשות ופשוט אכל אותן אחת אחת... לא עזרו התחנונים שלי וגם אני נאלצתי לאכול חצי ביצה.
ואז - מנסים לישון. על הרצפה בישיבה עקומה שכל כמה דקות צריכים לקום שהעגלות יעברו... לא אפשרי. באיזהשהוא שלב כנראה נרדמתי כי אני זוכר את עצמי מתעורר שמעלי נמצא הכרטיסן במבט עצבני שהוא מסמן לי עם האצבע "לא" וממלמל הרבה lawei lawei. הבחורה שישבה על העיתון אמרה לי "או קיי או קיי" וסימנה לי ללכת איתו. טוב, קמתי, והלכתי. אז הוא תפס את התרמיל שלי וסימן על הגיטרה לבדוק אם היא גם שלי. אני כבר הבנתי - זהו, הולכים לזרוק אותי מהרכבת, נגמר. לקחתי את הגיטרה והלכתי אחריו לקרון אוכל. המסעדה נסגרה וכל צוות הרכבת רקד שם.... דמיינו לעצמכם איזה רגע הזוי: אמצע הלילה ברכבת סינית בדיוק התעוררתי ודוחפים אותי לקרון מלא סינים רוקדים. כשכבר הייתי משוכנע שאני עדייו יישן הוא סימן לי איזה ספסל פנוי ואמר לי "אוקיי אוקיי". אני פירשתי את זה כ-"תרגיש חופשי לישון פה על הספסל ואנחנו לא נפריע לך".  התכווצתי על הספסל מנסה למשוך כמה שפחות תשומת לב ואז התיישב מולי שוטר. ידעתי שזה ייגמר בזה שיזרקו אותי מהרכבת. השוטר שאל אותי ni cong na li ? עניתי yiselie ובחיים לא ראיתי מישהו כל כך מבסוט. תוך כדי שהוא מסמן לי בתנועות של "שמן שמן" הוא אומר לי-  "ha... yiselie... hao hao, alik shalon big big". הא? מה ? אה... אריק שרון שמן... טוב. כן כן, דיברנו קצת בעזרת השיחון (אתה שוטר? סין מאוד טוב. אוכל טעים. בלה בלה בלה) וכמובן חצי מצוות הרכבת הצטרף אלינו לשיחה... נהדר. ככה עברו השעות הקטנות של הלילה עד הזריחה, כשאני מראה להם תמונות שלי שצברתי עד אז. מישהו גם הציע שנפתח את הגיטרה אבל התחמקתי בטוענה שהיא "bu hao". התקווה שלי לקבל על הבוקר איזה כוס קפה וקוראסון (או לפחות תה ירוק ואיזה באוזי) התפוגגה כשהתקרבנו לבייג'ינג והצוות החזיר את החולצות למכנסיים וחזר לצעוק על אנשים שיושבים לא במקומות שלהם.
אז ככה הנסיעה עברה. לישון כמובן לא ישנתי (אבל הכרתי 'חברים חדשים') והיה עוד ערב הזוי. לפחות נתנחם בעובדה שאין דבר יותר נהדר מלהגיע בבוקר לבייג'ינג.

ואני רק רוצה לציין שמעבר לשתי הנסיעות האחרונות שתוארו פה, יתר הנסיעות היו נהדרות כי אין על הרכבות בסין (כשיש לך מקום בקרון שינה).