רום

מטיילי סין נחלקים לשניים לדעתי: האנשים שלא יכלו לסבול כל שנייה שלהם בסין, שהאוכל היה שמן מדי לטעמם, האנשים אדישים ובכלל לא נחמדים, הכל נורא יקר (נורא) ובכלל בהודו היה יותר כיף. וכמובן החלק השני - האנשים שהיה להם יותר מקשה לעזוב. בכל מקרה, לדעתי המפתח לעבור בין הקבוצות זה ללמוד כמה מילים בסינית (או תואר במזרח אסיה) ו-לעבור כמה (עשרות) שעות ברכבות. אז הנה עוד סיפור על נסיעת רכבת....
הייתי בדרכי מבייג'ינג לבנקוק. הטיסות היו מלאות בחודש הקרוב אז התכנון שלי היה לעלות על רכבת לקונמינג, משם דרומה לשישואנגבאנה ולחצות ללאוס. לטייל קצת בצפון לאוס ולהגיע תוך שבועיים בערך לבנקוק. טוב, אחרי שלושה חודשים בסין הרגשתי שאני כבר מסוגל לקנות לבד כרטיס רכבת והלכתי לתחנת beijingxi. אחרי חצי שעה התור, והרבה מאוד meiyou meiyou הבנתי ש-א: אין כרטיסים ב-4 ימים הקרובים. ב: יש פה חלון לזרים. מצאתי את החלון לזרים ושם הסתבר לי (באנגלית) שבאמת אין כרטיסים ב-hard sleeper ל-4 ימים הקרובים, ובעצם המכירה ליום החמישי מתחילה מחר ב-8 בבוקר. אין בעיה. למחרת ב-7:30 כבר התייצבתי בחלון לזרים שנפתח  לגלות שאין כרטיסים ל-4 ימים הקרובים... איך זה יכול להיות? ככה. בגסטהאוס הסבירו לי שסוכנים קנו את כל הכרטיסים. מה שגרר אותי לצעד מאוד אנטי-ישראלי: לקנות כרטיס דרך סוכן (ולשלם עמלה!). רק שלאף אחד אין כרטיסים. בינתיים הזמן שלי (והויזה שלי) החלו לאזול, ואחרי עוד ניסיון זהה (להגיע לתחנה לפני 8 בבוקר) שהסתיים ללא הצלחה קניתי כרטיס ל-hard seat.
(הפוגה להסבר על הרכבות בסין: ישנם בד"כ 4 מחלקות - 2 מחלקות שינה hard ו-soft שלפי השם ניתן להבין מה ההבדל בינהם, ו-2 מחלקות ישיבה - גם hard ו-soft. הרכבות יחסית מאוד מפנקות -ממוזגות, ולקרונות השינה לא נכנסים "אורחים" ). להזכיר רק שהמסע אורך כ-[b]40[/b] שעות.
הרכבת יוצאת בערב, כך שאחה"צ קניתי צידה לנסיעה ונסעתי לתחנה. שם גיליתי שאין רכבת ארוכה מספיק להכיל את כל האנשים שתכננו לעלות עלייה. בחיים לא ראיתי כל כך הרבה אנשים במקום אחד. נדחסנו לרכבת. למזלי היה לי כרטיס עם מקום ישיבה מסומן, אבל לא למזלי היה לי תיק גדול עמוס, תיק קטן, מצלמה וגיטרה.... איכשהוא פיזרתי את כל חפצי ב-3 קרונות שונים אבל הסתדרתי. טוב. מתחילים לנסוע. רק אני, "הקייטנה של קנלר" של אתגר קרת, מיני דיסק ועשירית מאוכלוסיית סין על הרכבת. לא ייאמן - במשך 40 שעות היו אנשים שעמדו !!! הקרון היה כל כך צפוף שלישון במעברים היה בלתי אפשרי, ככה שאנשים ישנו מתחת לכסאות.
אם נגזר עליי להעביר 40 שעות ברכבת, הגיע זמן להכיר את הסביבה: ממולי איש עסקים (שלא נראה שש לדבר עם lawei מושתן), ולצידי משפחה. לצידי = במושב שלי, הזוגי, ישבו עוד 3 ילדים.
הם דווקא מאוד שמחו לדבר עם זר (שם נתוודתי לראשונה להגדרות jiejie, didi ושות') והעובדה שהייתי אצלהם בעיר (Anshun, בגויידג'או, בטעות, ממש בטעות העברתי שם לילה) בכלל גרמה להם אושר. ההכרות התחילה כרעיון טוב, אבל לעת לילה בעודי יושן הם הניחו שמכיוון שאני חברם הזר הטוב אני יכול להצטופף עם עוד כמה ילדים בכיסא.
איך מעבירים 40 שעות ברכבת, בישיבה ? קוראים, והרבה. באמת 'הקייטנה של קנלר' זה היה רעיון טוב בבסיס, אבל ספר די קצר ככב שבפעם השלישית כבר ידעתי לצטט את מירון בע"פ. מוזיקה - רעיון גאוני, רק אם אין לידך ילדים שרוצים לחלוק את האוזניות איתך, ובסוף לקחת אותם לעצמם. אוכל - מכיוון שהנחת היסוד שלי הייתה שהסינים ברכבת מתקיימים על אינסטנט נודלס ועוד מיני הפתעות לא ברורות הכינותי מראש מבחר ממתקים (וגם אינסטנט נודלס). הפעם עבד לטובתי היותי lawei ולכל ארוחה משפחתית (משפחת צ'אנג, אלא מה?), והיו הרבה כאלה, הוזמנתי כלאחר כבוד.
הנופים בדרך התחלפו באיטיות - לאט לאט לאורך היום השני ההרים נהיו גבוהים יותר וטרסות האורז צפופות יותר. לקראת הערב ירד כבר גשם - ככל שהקרבנו לאזורים הסאבטרופיים של סין. מי שחושב שלהביט מהחלון יכול להעביר לך את הזמן ברכבת זה נכון לשעתיים שלוש הראשונות, אבל לא עובד לאחר כך.
בערב השני ירדה משפחת צ'אנג ב-Anshun אחרי פרידות מרגשות והחלפת תמונות עם הילדים ולידי התיישבה סבתא שתוך 20 שניות נרדמה והלילה ירד על הרכבת.
בוקר. ליתר דיוק 6 בבוקר. הרכבת אמורה להגיע ב-9. מצויין. קמתי ודילגתי, משתדל לדרוך רק על הרווחים שבין הישנים, לעבר המיחם שבקצה הקרון והחלטתי שהבוקר אני אתפנק על קפה נמס אחרי שנגמר לי כבר מהתה הירוק. במעבר - הפתעה ! המקום ריק. אף אחד לא פה. צחצחתי שיניים מבקבוק (צריך להישאר שפוי איכשהוא) וזה היה הנס קפה הכי טוב ששתיתי. אפילו הסיגריה הסינית של הבוקר לא צרבה לי את הגרון. איך שחזרתי מישהי כמובן ישבה במקום שלי ונעמדה שראתה אותי חוזר, אבל סימנתי לה שהיא יכולה לשבת וחזרתי לפינה הריקה לעוד קפה ועוד סיגריה. אחרי חצי שעה בערך החל מצעד הבוקר הסיני - צחצוח שיניים קולני, מילוי של קנקני התה והסיגריות. חזרתי לכיסא מבסוט שתיכף הכל נגמר ואני מגיע לקונמינג המקסימה.
בשעה בכר 8:30 וקונמינג לא נראית באופק. מחשיד. 9:00. 9:30.... כלום. בדקתי (בפעם המאתיים)
את הכרטיס ממלמל לעצמי שתיכף נגיע והכל יהיה בסדר, ולמה רק אותי מטריד שאנחנו לא מגיעים ? אומנם ב-40 שעות נסיעה כמות האיחורים המצטברת יכולה להיות גדולה, אבל אני בכלל תכננתי שהרכבת תקדים.
בסוף הגענו. ב-10:30 או 11 אני כבר לא זוכר. מה שאני כן זוכר זה אותי פורץ מהקרון חמוש במוצ'ילה, במצלמה, בתיק הקטן ובגיטרה אל האויר הצח של קונמינג. קנאקים כאלה מהברכיים לא יצאו לי אף פעם. אחרי 2 אוטובוסים ומקלחת ארוכה כבר שכבתי ב'קמילייה' מפורק וישנתי עד הערב.
מסקנה: 1. בחופשת סטודנטים בסין, [b]תזמינו כרטיסים מראש[/b]. 2. אל תצפו שאחרי 42 שעות בישיבה ברכבת תסעו באוטובוס לילה ללאוס כאשר טיסה לבנקוק יש, ובזול. 3. יבורך מי שהקים את קונמניג ואת ה'קמילייה' וארוחת הבוקר שלה. 4. גם שאומרים שהכל "חוויה", גם 5 שעות ברכבת זה חוויה ולא צריך למשוך את זה ליותר מזה.
בקיצור, רק רכבת !