רום

הכל התחיל אותו יום אביבי בדאלי, איפשהוא ביוני 2004 שהחלטתי שאני נוטע לצ'אנגדו לא בדרך הסטנדטרית, אלא במסלול ה-backdoor. למי שלא מכיר דאלי זאת עיר מטיילים פחות או יותר במרכז יונאן, וצ'אנגדו היא כמובן בירתה המדהימה של סי'צואן. הדרך הסטנדרטית בינהם זה אוטובוס של 7-8 שעות ורכבת לילה. בז'ונגדיאן פגשתי עוד מטיילים ויחד נסענו ללא נודע.
אז את החוויות מהנסיעה שלקחה שבוע עם הפסים הגבוהים, דגלי התפילה והיאקים אני אשמור לפעם אחרת, ואני אתמקד בליטאנג.
ליטאנג היא עיירה במערב סיצ'ואן, על הדרך ללאהסה - טיבט. העיר עצמה טיבטית לגמרי (לדעתי אפילו יותר מלאהסה); השפה השולטת היא טיבטית, בשוק יש טסמפה (דייסה טיבטית מגעילה) ולכל האנשים יש אדום בלחיים. אה כן, הגובה הוא  סביב 4000 מ'. כל מילה מפה והלאה מיותרת:
http://www.mexicanpictures.com/archives/travel/litang/
האוכלוסיה בליטאנג היא בעיקר נוודים ממערב טיבט. בתמונות בסוף תוכלו לראות שמדובר באנשים ייחודיים....

בצהריים הסתובבנו בעיר. באחד הסמטאות אנחנו שומעים רעש מאיזה בניין אז כמו כל מטייל טוב נכנסו לבדוק. בכניסה חיכה לנו [size=18px]הר [/size]של סיגריות... חדי החושים הבינו שמדובר בחתונה. תוך שניות קפצו עלינו מאות אלפי (אולי 8, אבל זה היה מלחיץ) טיבטים שיכורים ודחפו אותנו בשמחה לתוך האולם. נכנסו - ואז שקט. ואז, מחיאות כפיים ! הגענו לתוך חתונה טיבטית מסורתית, כולל הלבוש והריקודים והכל. כמובן שאף אחד מאתנו לא דיבר סינית (לא שזה משנה כי כולם שם דיברו רק טיבטית...) אז המורה לאנגלית של העיירה קפצה להצילנו. הושיבו אותנו על השולחן, וכמה סבתות טיבטיות דחפו לנו הרי באודזי, ממתקים, גרעינים וגלונים של בירות וצ'אנג - אותו ליקר דוחן מפחיד שאתה לא רוצה להתקל בו בגבהים כאלו. החתן והכלה באו לברך אותנו על זה שבאנו לחתונה (משהו פה לא בסדר) ואז התחילה הסצנה האמיתית...:
בחור טיבטי (שיכור) ניגש אלינו עם בקבוק צ'אנג ו-3 שוטים... המורה תירגמה לנו: "זה הבן דוד של האחות הגדולה השנייה של סבתא של הכלה... הוא רוצה להגיד לכם תודה שבאתם, ושתהנו בליטאנג ורוצה להרים איתכם כוס. gangbei ראשון.... אחרי לא פחות מ-30 שניות הגיע האח של הדודה של הגיסה מצד שני של הבחור שהיה בקורס מ"כים עם החתן, והסצנה חזרה על עצמה. באיזשהוא שלב הבנו שכדאי שנפסיק לשתות אז פשוט עשינו gangbei עם הבירה שרק שמנו על השפתיים ולא ממש שתינו.
חשבנו שהכיף נגמר אבל אז הגיעו 3 עלמות חן טיבטיות ונעמדו לידנו. המוזיקה פסקה (הבחור שישב לידי התחיל להלחץ) ואז המורה אמרה שהם רוצות לשיר לנו שיר. אז הן שרו. יופי להן. אבל נחשו מה ? אז אנחנו נתבקשנו לשיר... 3 ישראלים שיכורים עולים על הבמה, המוזיקה נפסקת, מחיאות הכפיים מפסיקות, ומה שרים ? ענת בסוף קבעה: יחד לב אל לב. ביצוע נהדר אגב, סחתנו אלפי מחיאות כפיים (אם היה קליטה לפאלפון למשלוחי SMS היינו קורעים את יהודה סעדו).
תראו בעצמכם:
http://us.f13.yahoofs.com/bc/43cd4233_9694/bc/china/%f9%f8%e9%ed+%e1%ec%e9%e8%e0%f0%e2.jpg?bfCip0DBmsdEKNP5
לא ירדנו לפני ההדרן, שנאלצנו לשיר בעל כוחותינו. בשלב הזה אני כבר לא זוכר מה שרנו...
אחרי כמה עוד קצת Gangbeiים , עשרות סיגריות ומאות ק"ג של בורקסים טיבטים הצלחנו להמלט, לא לפני שהבטחנו שנגיע בלילה לבית הזוג המאושר להמשך החגיגה. לא ממש התעוררנו ב-14 שעות הקרובות אבל אני חושב שהם סלחו. הייתם צריכים להיות שם....

עוד קצת תמונות מליטאנג ומהאזור:
http://www.2camels.com/festival_photos63.php3
http://www.pbase.com/asianodyssey/kham