מיקה

大家好
אני אורחת חדשה ישנה כאן בגינה, ולקראת ראש השנה הסיני אני רוצה לספר לכם סיפור קטן ולאחל לכולם שנת כלב טובה, או כמו שאומרים הילדים: 恭喜發財紅包拿來
או בתרגום חופשי מאוד- מאחל לך להתעשר. עכשיו תן את המעטפה האדומה...
הנה הסיפור:
החיים בבייגי'ן

פרק א'- למה אין בסינית מילה ל"פרטיות"
המקום: סופרמרקט עמוס קונים משולהבים
הזמן: שניה וחצי לפני ערב ראש השנה הסינית

ביודעין הלכתי ועשיתי את טעות החודש ויצאתי לקניות היום. מה לעשות, היו חסרים לי דברים. החלטתי "להכין את הלב" כמו שאומרים הסינים ולהתייחס לעניין בספורטיביות (שפגה ברגע שהגעתי וראיתי שיש בערך ארבע עגלות מתוך המאות שבדרך כלל נמצאות בחוץ...). עד שהגעתי למחלקת הפירות- ירקות, עוד לא הייתי מודעת בכלל לגודל האסון. בשלב הזה כבר שקלתי נסיגה רבתי, אבל החלטתי שאותי לא ישברו. בשביל בכל זאת לצאת מהסופר באור יום, קניתי את הירקות האורגניים שהם מתומחרים מראש. כי אחרת המשמעות היתה לעמוד מאחורי אוכלוסיית רובע שלם בבייגי'ן שמחכים לתור לשקול את הירקות. אמרתי לעצמי- עד כאן, בכל זאת אני זרה.
הגעתי לתור הראשי, והתמקמתי לחניה ארוכת טווח.
אחרי בערך 25 דקות, אני שמה לב לתכונה סביב הסל שלי שהיה מונח על הרצפה ולגברת החביבה שמאחורי בתור ממלמלת משהו לבעלה. חשבתי שהיא נזכרת במשהו שהיא שכחה. ואז היא בלי בכלל לחשוב פעמיים מוציאה את הבצלים שלי מהסל- ואומרת לי בטון נוזף:" את יודעת כמה זה עולה?" "זה נורא יקר" "במחיר הזה יכולת לקנות חצי סל של בצל רגיל!" ובעלה מהנהן בכובד ראש. ואני- הזרה המטופשת מנסה להגן על עצמי ולהסביר שלא היה לי זמן לחכות בעוד תור, ושקניתי רק שני בצלים, אבל לא יעזור כלום. הם כבר לא מקשיבים ורק נאנחים באכזבה. גזר הדין ניתן, והנה שוב הסבתא שלי כועסת עליי. לא מספיק ששבוע קודם סבתא אחרת גערה בי ברחוב שאני הולכת עם התיק על הכתף, ולמה אני לא נזהרת, ועשתה לי פרצוף של עוד שניה את מחוץ לצוואה! כמה פעמים כבר אפשר להעיר לי! באמת!
אז לכבוד השנה החדשה שמתחילה הלילה אני מבטיחה להיות ילדה טובה לכל הסבתות הבייגי'נאיות, ואף פעם לא לקנות בצל יקר, ותמיד ללכת עם התיק מקדימה.
שנה טובה!