Yael Barkan

יש המון לספר על טיול של 4 חודשים ברחבי סין, אבל המיוחד בסיפור שלי הוא הניסיון לשמור כשרות בארץ יינות הנחשים והצלופחים המטוגנים, ולכך אקדיש את סיפורי. בעיקרון אומר שאם לא שמרתם כשרות עד ליום הטיסה, זה לא הזמן המתאים להתחיל לעשות זאת.

באמצע אוקטובר 2004, יומיים אחרי הגשת העבודה הסמינריונית האחרונה, עלינו (אני ושותפתי למסע) על מטוס אוקראיני (כן, היו להם מבצעים טובים כי שנה לפני כן התרסקו שני מטוסים שלהם...) וכעבור שעות ארוכות ומתישות מצאנו את עצמנו בביג'ינג הנכספת. אז עוד היינו טירוניות, עם כמה חבילות קרקרים מהבית, אבל מיד ערכנו חיפוש אחר חנות המטיילים הקרובה וקנינו גזיה. בדרך עברנו את כל מסעדות הרחוב הקטנות והריחניות, והבנו שזה לא הולך להיות פשוט.
נכון, זה תלוי ברמת הכשרות שאתם מבקשים לשמור, אבל אנחנו לא יכולנו אפילו לאכול ירקות במסעדת-רחוב שמגישה גם בשר (מה גם שרוב המנות הסיניות, גם אם הן מורכבות בעיקר מירקות, כוללות בשר). מצד שני, גילינו במהרה שבערים הגדולות ישנן מסעדות צמחוניות. פרטים על המסעדות האלו ניתן למצוא ב-Lonely Planet. לא ביקרתי במסעדות שבביג'ינג ובשנגחאי, אך למרבה ההפתעה דווקא בצ'נגדו ובדאלי נמצאו מסעדות צמחוניות לרוב, ומצאנו כאלו גם בקונמינג, בהונג-קונג ובליג'יאנג (מסעדה חמודה להפליא). זו הזדמנות עבור שומרי הכשרות לטעום את הבישול הסיני, שהוא חלק כה גדול מהטיול בסין (ובכל זאת אל תחפשו את תעודת הכשרות בחזית המסעדה).
אבל חלק גדול מהזמן בילינו בכפרים ובדרכים נידחות, שהצמחונות זרה להם, ועל כן התרגלנו במהרה לחיפושים אחר השוק הקרוב. בכל עיר, גם הקטנה שבקטנות, יש שוק פירות, ירקות, קטניות ובשר. גם אם אתם לא שומרים כשרות, הביקור בשווקים האלו מומלץ. זו ההזדמנות להיפגש עם הסינים הרגילים, אלו שקונים מצרכים הביתה, ועם רוכלים נרגשים למראה בלונדינית מתולתלת שמתמקחת בסינית על המחיר (והם תמיד ינסו לעבוד עליכם במחיר בגלל המראה המערבי. אל תוותרו). בד"כ מצאנו שפע פירות וירקות טובים וטעימים, וגיליתי שאני אפילו נהנית להתמקח (אני עושה את זה טוב יותר בסינית מאשר בעברית).
נכון שיש אומרים שאסור לאכול ירקות חיים בארצות המזרח, ואין לי תשובה מדעית לזה, אבל הנה אני, בריאה לגמרי בינתיים, אחרי ארבעה חודשים של אכילת ירקות ופירות חיים בסין. במשך היום היינו אוכלות פירות (שרובם, אגב, היו ממש טעימים, למרות שזה לא פטריוטי להודות בכך שיש פירות טובים מחוץ לישראל) וירקות, ובערב היינו מבשלות מרק או תבשיל ירקות ואורז. כמובן שאורז - וגם אטריות, שעשויות רק מקמח ומים - יש בשפע בשווקים אלו, ומאוד בזול, וזה תמיד טוב (עד שנמאס מזה). כמו כן, תמיד יש ביצים, וגם בוטנים וגרעינים, שזה טוב לנשנוש עבור אוהבי הפיצוחים.
למרות המסעדות הצמחוניות החביבות וגם הבישולים האישיים, הכי כיף היה לקנות בטטה חמה באחד מדוכני הרחוב הניידים. כמעט בכל פינה (בחורף) מסתובבים סינים עם חבית חמה על גלגלים, בתוכה לוהטות בטטות חמות ומתוקות – דבר שהתגלה כמעדן נפלא, וכשר למהדרין (לפחות מבחינתי, שכן לא מעורב שום בישול או טיבול בעניין). על אותו פרינציפ יש גם תפוחי אדמה ותירס.
אל תיבנו על בתי חב"ד למיניהם – הם קיימים רק בביג'ינג, שנגחאי והונג-קונג, ולא בכולם הם פועלים כמו שאנחנו מכירים ממקומות אחרים במזרח (או בקיצור – לא תמיד הם יזמינו אתכם בשמחה לארוחה). מה שכן, בהונג-קונג פועלים כמה מרכזים יהודיים שנותנים גם מקומות לינה, וכדאי לברר, במידה ורוצים להשתתף בתוכנית שלהם. אבל הונג-קונג זה לא ממש סין, למי שלא סגור על זה עדיין.

לסיכום, לא היה פשוט. בעיקר קשה להסביר למקומיים הלבביים למה אתה לא יכול להצטרף אליהם לארוחה של חזיר מטובל בחמאת-יאק וכדומה. אין גם ספק שבכך שלא ישבתי במסעדות הרחוב הקטנות, ולא טעמתי אפילו Bao zi אחד, הפסדתי חלק גדול מהחוויה (גם אם נחסך ממני קלקול קיבה אחד או שניים). אבל אם חשוב לכם לשמור כשרות – זו לא סיבה לוותר על טיול מדהים, ופעמים רבות תמצאו שזה רק מוסיף אנקדוטות משעשעות לחוויה. קחו אתכם אבקת מרק מהבית, קנו גזיה וקצת תבלינים, הסתובבו בשווקים הצבעוניים, התמקחו, קנו בטטה חמה וגם תרדו כמה קילו. זה שווה את זה.

לשאלות, המלצות או דברי כפירה: This e-mail address is being protected from spam bots, you need JavaScript enabled to view it